דף זה הוא החופשי מבין דפי האתר. כאן תמצאו הגיגים, מחשבות וביקורות - דברים שמעסיקים אותי, נושאים שלדעתי יש להעלות  על סדר היום או דעות שחשוב לי להשמיע.

אובדנו של מתאוס - הספד לרכב אהוב, מרץ 2010

אובדנו של מתאוס – רכבי הקט
 
בצער רב וביגון קודר אני מודיע בזאת על פטירתו של מתאוס
בליל שישי,,ה' אדר תשע"א , 12.3.2011
תוך כדי נסיעה, התפוצץ מנועו של מתאוס, רכבי המסור
(שליווה אותי מאז קודמו נגנב בשנת  2004)
למרבה המזל הפיצוץ אירע בדיוק כשנפרדתי מהכביש המהיר.
במוסך הסתבר שאם כתוצאה מהפיצוץ הייתה
ההתלקחות מתפשטת אל שאר חלקי הרכב,
גם סופי היה יכול להיות כסופו.
בעקבות האובדן כתבתי למתאוס דברי הספד קצרים.
היום, אור לבוקר ט' אדר,, 15.3.2011 יצאתי עם אנשי הקתדרה
העממית באשדוד אל קברי צדיקים בגליל העליון, כדי לערוך תפילות
לעילוי צמיגיו ונשמתו.
יותם
 
מתאוס, רכב מסור לבעליו, גמא במהלך 14 שנות חייו 270,000 קילומטר. על גלגליו ואגזוזו חקוקה הייתה תמיד אהבת הארץ ואנשיה ועל כן הרבה לנסוע בדרכים צדדיות, לפקוד פינות נידחות וזאת גם תוך סיכון השאסי שלו ושלמות צמיגיו.
בנוסף, הקפיד לנהוג בדרך ארץ עם כל יושבי הארץ הזאת. הוא נהג לעצור לכל מי שהושיט יד לעבר הכביש וביקש עזרה. פעמים רבות זכה לתודות על כך שעצר וסייע לנהגים ועוברי אורח שעמדו שעות לצד הדרך, מתחננים לעזרת בני העם שבו "כולם ערבים זה לזה".
מאז אירועי מצעד הגאווה בירושלים, בשנת2006, ולאחר כמה מקרי הטפה פוגעניים ובוטים במיוחד, החל מתאוס להיות סלקטיבי יותר בהסעת חרדים. הוא פיתח את מבחן " הצידוד בקיום המצעד" והעלה על סיפונו רק את החרדים שהצהירו שהם תומכים בקיומו.
מאבק חרישי זה זיכה אותו בקהל אוהדים קטן ובלא מעט יריקות ממתנגדיו.
יחסו החם אל בני ישראל התמיה אותי במיוחד לאור העובדה שבעיני כולם הוא היה ונותר עובד זר, שהגיע ארצה רק על מנת לעסוק בעבודות שירות ולתת את התמורה הגדולה ביותר בעבור למינימום שכר.
מתאוס, שלאחרונה הלך ונעשה מדוכדך יותר ויותר עקב המצב החברתי בארץ, מת משברון לב (פיצוץ במנוע).
ההתקף התרחש ממש מתחת למגדלי עזריאלי, שמאז ומעולם סימלו בעיניו את "השילוש הקדוש" של הביורוקרטיה המרובעת, השחיתות העגולה והדורסנות המשולשת רעות חולות שלהן התנגד כל חייו.
אין ספק שחלק מהדיכאון שפקד אותו קשור בעליית מחירי הדלק.  מתאוס, שמעולם לא אהב ליפול למעמסה על הזולת, לא יכול היה לשאת את המחשבה שהוא נזקק לכל כך הרבה על מנת להתקיים.
ברור לחלוטין שלכתו של מתאוס לעולם שכולו טוב קשורה בעבותות עזים לאירועים שהתרחשו באותו יום ממש במולדתו הרחוקה, יפן, שאדמתה הורעדה וגלי צונאמי אדירים שטפו את חופיה וגרמו להרס רב. הידיעות על מימדי האסון והיעדר הקשר עם בני המשפחה והחברים שנותרו מאחור היו קשים מנשוא עבורו. כתוצאה משברון לבו פרץ ממנו קיטור עשן סמיך שגדש למשך שעה ארוכה את כל הרחובות מדרך השלום ועד רחוב החשמונאים, שם התמוטט סופית ונפח את נשמתו.  גם במותו הקפיד להימנע מפגיעה בסביבתו ובמקום להתפרץ לכל עבר התפוצץ אל תוך עצמו.
כמו תמיד, גם מילותיו האחרונות נגעו לענייני חברה.  חרף פציעתו הקשה כאב את החדשות המחרידות שאך הגיעו מההיאחזות איתמר ונותר מזועזע מאכזריותו חסרת השיעור של המרצח. את מילותיו האחרונות השמיע בחרחור ובקושי: "אל תצאו למסע נקמה בפלסטינים", אולם כבר למחרת היום, עוד בטרם התקרר הרדיאטור הלוהט שלו, כבר נצפו בני נוער כתומים, ניצבים על מקום פטירתו. הם הפגינו בעד נקמה ממש למרגלות מגדלי השן וקראו לעיבוי התנחלויות ולעשיית דין עם עם המרצחים. אין ספק שממרום מושבו השמימי מתאוס מטלטל את ההינע הקדמי שלו מצד לצד בחריקה,  מסיט את המגבים שלו אט אט ומוחה דמעה )שאינה רק טיפת גשם על חלון זכוכית(, מבכה את גורל בני עמנו וכואב את היעדר החמלה בקרב בני האדם.
יהי זכרו של מתאוס ברוך ושידע כל מפעל רכב יפני שהוא היה ונותר אהוב.
תהי נשמתו צרורה בצרור הדלקים. אמן.
 
כמה ימים אחר כך - מתאוס סוף הסיפור:
 
וסיפור שהיה כך היה:
 
אמש יצרתי קשר עם סוכן שלדי מתכת מלוד. לאחר שבחן את הרכב במקום מנוחתו עדן, פגש אותי ברחוב שינקין וניסה לקנות ממני את הרכב במזומן, בלי לעשות העברת בעלות.
"אח שלו, אני? אני לא נראה לך אמין? אתה קולט מה אתה אומר לי אח שלו?!",  הפריח לעברי עננת עשן.
לאחר שהבין שלא אסור מדרישתי התקשר אל הבוס הגדול ברמלה. כעבור כמה גידופים וקללות קבענו להיפגש הבוקר, במרכז עזריאלי, להעברת בעלות מסודרת.
בינתיים, הרכב ש"אח שלו, אין מצב שתקבל עליו יותר מדי, אני בכלל עושה לך טובה שאני מוכר לך אותו", הפך ללהיט הכי חם בשוק השילדות השינקנאיות.
הוא היה כל כך נחשק עד שמתוך אמון והבטחת העסקה הוחלט לתת לי כסף במזומן גם ללא העברת בעלות / קבלת מפתחות.
מצאתי את עצמי עומד בצומת הרחובות שינקין / אחד העם אפוף עשן סיגריות וסופר שטרות שנשלפו מכיס פנימי של ז'קט וקצת מתא הכפפות.
למרבה ההפתעה מניין השטרות לא תאם את שסוכם.
"אח שלו, יאללה, נו, אמרת שתלך לקראתי!"
(נו, ואתם שמכירים אותי, מתי בחיים שלי הלכתי לקראת מישהו).
החזרתי לו את השטרות וויתרתי על העסקה.
עוד שטר אדום נשלף מכיס אחורי: "יאללה, קח ותהיה מבסוט!" (ככה סתם, בלי "אח שלו"?)
ויתרתי והמשכתי מעדנות אל שדרות רוטשילד. בעודי צועד בנתיב הולכי הרגל ונשמר מרוכבי אופנים דוהרים שפינו עבורי את נתיב האופניים,
נשמר לנפשי מעובדים זרים ששעטו עם כסאות הגלגלים של בעליהם הקשישים וכלבים מזילי ריר ומתגוששים שמעתי קריאה רמה בשמי.
לא טעיתם – הבחורים מלוד...
הם נסעו במקביל אלי בנסיעה איטית (נו, אז מה עם יש תנועה מאחוריהם). "אח שלו, בוא נסגור את העניין הזה. הבוס עצבני!"
ויתרתי.
הבוקר האביבי נפתח היום במסכת איומים טלפוניים בסגנון: "חכה, חכה, מה יעשו לך אנשי הקשר שלי באוזבקיסטאן מחרתיים".
מזל שהרציתי הבוקר באשדוד וגייסתי להגנתי את כל מכריי ממסע ההשתטחות על קברי צדיקים.
הם יגנו עלי עד בריחתי מהארץ מחרתיים.
סוף טוב הכל טוב. בסופו של דבר נמכרה גווייתו של מתאוס בצהריים לאשת בעל המוסך שטיפל בו רבות מאז ירידתו מירושלים.
לא ברור לאיזה צורך תשתמש בו, אבל היא כבר קשורה בו רגשית.
יחד צעדנו אל סניף הדואר הקרוב כדי לעשות העברת בעלות מסודרת. לפנינו היו 39 מספרים בתור.
הקונה, הילרית ומטפלת מוסמכת ("יש לה גם אתר באינטרנט", הבהירה והיא אפילו עושה לו קידום בגוגל! גם אני רוצה קידום) שעשתה תיקון למספרים וכך אירעה קפיצת הדרך והגיע תורנו (על התיקון הודיעה בחיוך מקסים רק לאחר שהמספרים קפצו, היא כנראה לא רצתה שבמצבי השברירי אפתח ציפיות).
בסופו של דבר קיבלתי עבורו סך של 2.5 כתבות ב"מסע אחר", שכידוע לכל זה המון המון כסף, אבל לא כשמדובר ברכב.
זהו, סוף הסיפור.
נותר רק לשמוח שבחלקו של מתאוס נפל להתגלגל לידיה של הילרית מוסמכת, שאם לא בכוחותיה, אזי לפחות בכוחות בעלה, המוסכניק הבכיר, יקום הרכב לתחייה.
ייתכן שקימתו מבין החלודים תונצח כבר בפסחא הקרוב.
אני רק מקווה שלא תעשה לו שחזור גלגולים ותגלה היכן הסתובבתי בלילות אפלים וייללתי.
 
ועוד עדכון קטן:
להתראות באפריל,
ממני, הטס לאוזבקיסטאן