סין

"מסך הברזל של סין" - החומה הסינית הגדולה

 
They've got a wall in China
It's a thousand miles long
To keep out the foreigners
They made it strong
I've got a wall around me
You can't even see
It took a little time
To get to me

(Something so right, Paul Simon)
 
מי לא שמע על החומה הסינית הגדולה? היא מהווה את הקומפלקס הבנוי הגדול ביותר והמוכר ביותר שבני אדם הקימו אי פעם. למרות זאת רב הנסתר לגביה על הגלוי. למעשה, החומה הסינית הגדולה אינה חומה אחת אלא קטעי חומה רבים שנבנו בתקופות שונות ובמקומות שונים, לעתים במקביל. עד היום לא נחקרו עד תום שלביה השונים, לא התוואים שבהם נבנו קטעיה השונים ולא ממדיהם. ומעבר לכך: גם הסיבה שבגללה נבנתה החומה לא לחלוטין נהירה. מעניינת לא פחות התייחסותם של הסינים למפעל, בהווה ובעבר.
 
החומה הסינית הגדולה נמשכת בקווים עקלתוניים מדנדונג שלחופי הים הצהוב מערבה, פחות או יותר לאורך גבולו הדרומי של מחוז מונגוליה הפנימית ועד לופ נור, אגם מלח בשולים הצפוניים של טיבט וגבולו המזרחי של מדבר טקלימקאן. למעשה, החומה הסינית הגדולה היא שם מטעה, שכן לא מדובר בקיר אחד רציף הנמתח לכול אורכה של סין, אלא לסדרה של חומות שנבנו בתוואים שונים ובתקופות שונות. בחלק מהמקרים נבנו באותו זמן קטעי חומה מקבילים בני מאות קילומטרים. קטעי החומות נבדלים זה מזה גם בחומרים שמהם נבנו. במקומות מסוימים, בעיקר הרריים, נבנתה החומה מאבנים, במקומות אחרים מלבנים שרופות ובאזורים אחרים בוץ דחוס, חצץ, עץ וקש. תוואי החומה הרציפה היווה את גבולה הצפוני של סין ומקובל לומר שהיא נבנתה כנגד פלישות עמי הערבה. כך למשל נטען כי בהתאם לתחומי אזורי השליטה של הנוודים החומה עקבה אחר גבולו הדרומי של מדבר אורדוס (Ordos) ולא חבקה את העיקול הגדול של הנהר הצהוב, המהווה את גבולותיו. כנגד הקונבנציה המקובלת הזו יש הטוענים כי הפעם היחידה שבה שימשה החומה הסינית כמגינה הייתה בשנת 1931 כשהיפנים ניסו לשנע כוחות אל סין ומכיוון שלא הצליחו לחצות את החומה נעו לאורכה. תהיה סיבת החומה באשר תהיה, מדובר במפעל האנושי הגדול ביותר בעולם, ובלתי אפשרי להתעלם מקיומו. אורך החומה על כול הסתעפויותיה מוערך בכ-21,200 קילומטרים!
 
שרידי חומת חאן הקדומה, מאה שניה לפנה"ס, בסמוך לז'אנגיה

ככה בונים חומה!
החומות הקדומות ביותר בסין הוקמו ככול הנראה במרוצת המאה השמינית לפנה"ס, תקופה שבה שטחה של סין, שטרם אוחדה תחת שלטון קיסרי אחד, היה מחולק בין ממלכות שונות. הקיסר צ'ין שי הואנג (220-206 לפנה"ס), שאיחד את סין גיאוגרפית. על מנת ליצור האחדה שלטונית הוא קבע שפה רשמית ומטבע אחד. במסגרת מהלכיו האימפריאליים הוא חיבר קטעי חומה קדומים לכדי יצירת רצף חומה ארוך. מחומה זו שרדו קטעים בודדים.
החומה נבנתה שוב בימי שושלת חאן (206 לפנה"ס – 220 לסה"נ). השושלות המאוחרות יותר: סוי והשושלות הצפוניות שיפצו, בנו והאריכו את החומה. שושלות טאנג וסונג לא התייחסו אל החומה ואילו שושלת ליאן וג'ין הקימו חומות שנמתחו הרבה צפוניות בהרבה מקו החומה הקדום. בימי שושלת יואן, שקיסריה היו נצר למשפחת צ'ינגיס חאן ובני ערבות במקורם החומה לא שופצה ולא זכתה לכל התייחסות, אולם בימי שושלת מינג (1644-1368) שמיגרה את שושלת יואן השנואה החומה שבה וזכתה להתייחסות קיסרית יוצאת דופן. השלב העיקרי שלה, שהוא גם המופע המרשים והמוכר ביותר כיום הוא מתקופה זו. אורכה של חומת מינג על כול חלקיה מוערך בכ-8850 קילומטרים. מתוכם 6259 קילומטרים בנויים, 2232 קילומטרים של ביצורים טבעיים כגון רכסי הרים ונהרות ו-359 קילומטרים של ביצורים (לפי הערות הוקמו לאורכה 25 אלף מגדלי שמירה). החומה הותירה מעבר לחומה את כל מה שאינו חלק מה"ממלכה המרכזית", כל מה שאינו תרבותי. בימי שושלת צ'ינג, ששלטה בסין משנת 1644 ועד 1912 לא הייתה כל התייחסות קיסרית לחומה, שכן בני השושלת, המנצ'ורים, באו מהערבות ולא מצאו לנכון לבודד את סין הכבושה על ידם מכור מחצבתם.

הערבות המרכז אסיתיות ויושביהן הלכו אימה על תושבי סין לדורותיה

מצפון תפתח הרעה
ההשערה הרווחת מכל היא שהחומה נבנתה על מנת למנוע את פלישות עמי הערבה אל סין. בסין, ממש כמו בירושלים, נהגו לומר "מצפון תפתח הרעה". עמי הערבות המרכז אסייתיות שבשל בצורות קשות או גלי קור ממושכים נקלעו פעם אחר פעם לקשיי מחייה קיצוניים נאלצו לפשוט על סין ולחמוס את יבוליה על מנת לשרוד. מתוך מקורות היסטוריים שונים למדים כי הצבא הסיני התקשה מאוד בעצירת הפולשים. הסיבות לכך רבות: מדובר במרחבים עצומים ובפרשים קלים שהיכרותם עם השטח מעולה. מעבר לכך: קשה מאוד לעצור אדם רעב הנלחם על מנת להשיג מזון. בנוסף: החקלאים הסיניים, כך מסתבר, לא ששו להילחם בנוודים. הם ידעו שכך או אחרת חלק ניכר מיבוליהם יילקחו מהם, או על ידי הקיסר או על ידי הנוודים. להם פחות שינה מיהו החומס.
אולם בהשערה שהחומה נועדה לחסום פלישות קיימים בקיעים רבים: ראשית – החומה מתפתלת בקווים עקלתונים רבים ובמקומות רבים נבנתה בראשי הרים ובנקודות שברור שאף כוח פרשים לא ייחצה אותם. בנוסף: בחלקים רבים שלה השיניות שנועדו להגן על הלוחמים שניצבו על החומה פונות דרומה, לעבר סין ולא צפונה, לעבר האזור ממנו צפויים הפרשים לפלוש. יש הסבורים כי האימפריה הסינית ידעה היטב כי לא תוכל לבלום את פלישות הנוודים לשטחה וכי שיניות החומה ומרווחי הירי שביניהן פונים דרומה מתוך מגמה להקשות על הנוודים בנסיגתם תוך הסבת מקסימום אבדות. אולם יש כמה השערות נוספות לגבי בניית החומה.

מגדל איתות קדום בדונהואנג, כחלק ממערך החומה הקדומה, תקופת שושלת חאן, מאה שניה לפנה"ס
 
פנג שווי – רוח ומים
מאז ימי קדם רווחת בסין התפיסה כי על מנת ליצור הרמוניה ואיזון יש להקים מבנים וקברים במקומות שבהם נמצאים ניגודים משלימים. התורה, המכונה פנג שווי (שמיים ומים, סינית) נועדה לסייע באיתור אתרים מתאימים תוך מתן הנחיות ברורות לגבי אופן התכנון והבניה המאוזן והנכון של ערים, מבנים וקברים. הניגודים המשלימים נמצאו במתכונת הר ונהר, או מקור מים אחר. ההר נתפש כיאנג, היסוד הזכרי, הסטאטי, השואף למעלה בעוד המים נתפשו כיין, היסוד הנקבי, הנע, הדינאמי, השואף מטה. המים נתפשו כרכים בעוד ההר נחשב קשה. המים נתפסו חדירים בעוד ההר לא. ההיפוכים הללו של הר ונהר נמצאו בדרך כלל יחדיו, בסמיכות גיאוגרפית והנקודה המאוזנת נמצאה ביניהם. לאור הפלישות התכופות של עמי הערבה מצפון התפתחה התפיסה לפיה ההר צריך להימצא מצפון לנהר ולהגן עליו. עד היום ניתן לראות שבתי הקברות בסין בנויים תמיד על מפנים דרומיים. במידה והם ממוקמים במישור צפונית לכל קבר ישנו תל אדמה קטן, סמלי ומדרום לו מונחים בקבוקי מים. החומה הסינית הגדולה משרתת בממד הלאומי את אותו הרעיון. היא מגנה על סין מצפון, לא בהכרח פיזית, אלא מטאפיסית, כמאפשרת בשם שמיים שלטון מתוקן והרמוני. מחקרים חדשים מעלים כי במקומות רבים החומה מתעקלת כך שהיא חובקת מצפון מקורות מים. באופן זה הם מופקעים משימושם של הנוודים ובמקביל מיושמים העקרונות הבסיסיים בתורת הפנג שווי.
בסין רווחת האמונה כי רוחות רעות נעות בקווים ישרים ולא מסוגלות לצלוח קווים עקלתונים. מטעם זה למשל, יש בכניסה לעיר העתיקה נהר מלאכותי מתפתל. יש הסבורים כי החומה נבנתה בקו כה מפותל על מנת למנוע מרוחות רעות לחדור אל סין ולפגוע בקיסר. בהמשך לקו זה יש הסבורים כי החומה נבנתה רק לשם העצמת כוחו של הקיסר בעיני נתיניו. יש השוללים טענה זו במידע מועט לפיו אל החומה אסור היה להתקרב ולכן לא היה מי שייראה אותה ויתפעל ממנה.
לעומת זאת, במקומות שונים לאורך החומה ידוע כי מגדלי השמירה שנועדו בין השאר לתצפית, לאיתות ולהעברת הודעות מהירות (ישנן עדויות כי בעזרת שפת איתות הדומה למורס, עשן ביום ואבוקות בלילה, ניתן היה להעביר הודעות למרחק 2000 ק"מ במהלך חצי יום), קרויים בשמות משפחה קדומים שחלקם קיימים עד היום. בחלק מהמגדלים קיימים מקדשים כפריים צנועים ובזיקה אליהם מתקיים פולחן לאבות המשפחה שהלכו לעולמם. השרידים לקיומם של פולחנים קדומים שבעבר וודאי היו הרבה יותר רווחים מציעים שהחומה שימשה כאלמנט היוצר לכידות חברתית של הכפריים היושבים לאורכה וקשר אל-זמני בין החיים לבין אבותיהם המתים.



מצודת ג'יא יו גואן, הקצה המערבי של סין בתקופת שושלת מינג, המאה ה-15. ברקע: הרי צ'י ליאן, השוליים הצפון-מזרחיים של רמת טיבט

גבול העמק הנאה
אחת הנקודות הדרמאטיות ביותר לאורך החומה הוא הקצה המערבי של חומת מינג, מצודת ג'יא יו גואן (גבול העמק הפורה, סינית) שלימים כונתה גם "המעבר הגדול ביותר תחת השמיים". למרות שהאתר הפך בשנים האחרונות מתוייר וממוסחר מאוד עדיין ניתן לחוש בו את ההוד הקדום של החומה ואת תוואי הדרך הקשה שעליו היא הגנה.
גי'א יו גואן נמצאת בקצה המערבי של מסדרון חשי (מערבית לעיקול הנהר [הצהוב], סינית). זהו תא שטח צר שאורכו כאלף קילומטרים, המשתרע בין הרי צ'י ליאן המושלגים, המהווים את גבולה הצפון מזרחי של רמת טיבט לבין הגובי. למעבר במסדרון חשי יתרונות גדולים: קל להתמצא בו, בגלל חומת ההרים הנמשכת לאורכו ובשל הפשרת השלגים יש לאורכו מקורות מים. חסרונו ברור: המעבר בו צפוי ולכן הסיכוי שהעוברים בו יותקפו על ידי עמי הערבה גדולים. החל מי שושלת חאן הוקף המסדרון בחומה שנמשכה הרבה מערבה מגי'א יו גוואן עד עומק מדבר טקלימקאן, בואך העיירה יומן (שער הירקן, סינית). החומה באזור המערבי נבנתה בשנית בימי שושלת מינג. היא אומנם לא נמשכה כה הרבה מערבה כמו קודמתה, אולם נבנתה בצורה מאסיבית יותר. שושלת מינג עלתה בעקבות מרד האיכרים וסילוקה של שושלת יואן המונגולית, הרודנית והשנואה. משגורשו המונגולים בחזרה אל כור מחצבתם עלה הצורך לבדל אין סין מהם ובכך סייעה החומה המאסיבית.
החומה, שנמשכת על ציר מזרח-מערב, עושה בגי'א יו גואן תפנית חדה דרומה, אל עבר הרי טיבט. בנקודה שבה היא חולשת על חלק ניכר מהעמק הוקמה בה מצודה גדולה שבמשך תקופה ממושכת הייתה למעשה תחנת הכניסה והיציאה היחידה מסין מערבה. מתחומי חומות המבצר נכלא שטח ששימש כמחנה צבאי קדומני, תחנת פיקוח על סחורות וגביית מיסים וחאן דרכים. כאן התפללו בחיל ורעדה היוצאים לדרך מערבה וכאן נאנחו לרווחה והתפללו תפילת הודיה.
על מצודת ג'יא יו גואן מסופרות כמה אגדות. המוכרת שבהן מתייחסת למהנדס המצודה, יי קייג'אן (Yi Kaizhan) שחישב כי לשם הקמתה נדרשות 99,999 לבנים. האחראי על העבודות מטעם הקיסר לא האמין לו והבהיר לו שאם יטעה ולו בלבנה אחת שתיוצר לחינם, ישלמו הוא וכל העובדים בעבודות פרך בנות שלוש שנים. עם סיום העבודות נותרה לבנה אחת שלא היה בה שימוש. האחראי התכונן להטיל אות עונשו, אלא שיי קיג'אן טען שהלבנה הונחה במקומה בידי כוח על טבעי כדי לתמוך בחומה וכי כל הזזה שלה תביא לקריסת החומה (לפי גרסה אחרת נועדה הלבנה להביא ברכה לחולפים על פניה). כך או אחרת, הלבנה הושארה במקומה וניתן לראותה גם כיום.
על פי אגדה אחרת בנאי המקום צוו להביא אבני ענק מההרים, שני מטר אורכן, כדי שישמשו מסד למצודה, אולם הם לא הצליחו לשאת אותן. היה ברור שאם לא יעמדו בלוחות הזמנים שקצב הקיסר הם יוצאו להורג. בשלהי הסתיו, כששקעו בשיא הייאוש, התגלגל מעליהם רעם אדיר ולפליאתם פיסת בד משי נשרה עליהם משמיים. על הבד נכתבו הנחיות שלפיהן פעלו. הם תחמו מעבר צר משני עברים, יצקו עליו מים שבמהירה קפאו וכך החליקו את גושי הסלע הגדולים והכבדים עד למצודה. לכבוד המגן השמימי שלהם הם הקימו מקדש בכניסה למצודה.
אגדה אחרת מספרת על רועה צעיר שרעה את עזיו בסמוך לאתר הבנייה של המצודה. כשהבחין בפועלים הכורעים תחת הנטל החליט לסייע להם. הוא הסיר את חגורתו, כרך אותה סביב עז שעל גבה העמיס לבנים ושלח אותה אל הפועלים במרומי המגדל. מסופר שכך עשו גם יתר הפועלים והעבודות קודמו במהירה. כיום יש כמה וכמה ארכיאולוגיים סיניים שסבורים כי בעזרת עזים העלו לבנים אל ראשי ההרים התלולים שעליהם בנויה החומה.



השער המערבי במצודת ג'יא יו גואן. דרכו התקיים הקשר של סין עם כול מה שמערבית לה. המאה ה-15
 
מצוותו של הקיסר
מאז ומעולם העריצו הסינים מבנים. ישנם מבנים מסוימים שתוארו פואטית ושצוירו לאורך ההיסטוריה אין-ספור פעמים (למשל, מגדל העגור הצהוב). החומה, באופן מפתיע לא יוצגה כלל ביצירה ובאומנות הסינית עד לשנת 1956. היא לא צוירה, לא נכתבו עליה שירים. למעשה, אזכוריה של החומה לאורך ההיסטוריה מעטים בצורה מפתיעה ובדרך כלל מתייחסים לרשעות הקיסר ולמספר הפועלים הרב שמתו במהלך העבודות. ההשערות המקובלות כיום הן כי במהלך הקמת חומות צ'ין, חאן ומינג הועסקו בבניית החומה כמיליון פועלים. הסיפור המוכר ביותר בהקשר זה מתייחס אל מפעל הבניה הגרנדיוזי של הקיסר צ'ין שי הואנג: שלושה אנשים קיבלו צו קיסרי להתייצב לעבודות בחומה. בדרכם עצרו בבית מרזח, שתו ומבלי משים איחרו להגיע בזמן לנקודת המפגש שאליה זומנו. כששקלו את האפשרויות העומדות בפניהם עמדו על שלוש: לאחר ולהתחנן על נפשם, להתאבד או למרוד. אחד מהם, איכר בשם יו דאנג החליט למרוד. לימים ייסד את שושלת חאן והיה לקיסר הראשון שלה.   
בסיפור מפורסם אחר מתוארת נערה בשם מנג ג'יאנגו (Meng Jiangnu) שלאחר מות אביה יצאה לחפש את בעלה האהוב, שכמו מאות אלפי גברים נלקח לעבודות כפייה בחומה. בהגיעה אל החומה, בתום מסע רגלי ממושך, גילתה כי אהובה מת מהעבודה המאומצת, אך לא הצליחה לגלות את שרידי גופתו ולהביאו לקבורה הולמת. בצר לה התיישבה לצד החומה וקוננה בבכי, תוך שפנתה אל השמיים. האלים, שנכמרו רחמיהם עליה, מוטטו קטע גדול מהחומה שחשף אלפי שלדים של פועלים שמתו בנסיבות דומות והובאו לקבורה מהירה בתוך המבנה שלשם הקמתו נתנו את נפשם מנג ג'יאנגנו פנתה בשנית לעזרת האלים כדי שיסייעו לה לזהות את שלדו של בחיר ליבה. הם הורו לה לחתוך את אצבעה כך שדמה יטפטף על העצמות. כשנספג דמה במהירות אל אחת העצמות ידעה כי זהו בעלה. בדרכה לביתה, נושאת את העצמות עימה נתקלה בקיסר צ'ין שי הואנג הזועם על כך שגרמה להתמוטטות החומה. מלכתחילה ביקש להורגה, אלא שכעת הוקסם מיופייה ודרש ממנה להיעשות פילגשו. מנג ג'יאנגנו ביקשה להביא תחילה את בעלה לקבורה הולמת והקיסר נאות לה וסייע לה לקיים הלוויה נאותה. בתום הלוויה על חוף הים המזרחי קפצה מנג ג'יאנגנו אל מותה והתאחדה עם בעלה.
מעניין לא פחות לגלות שהחומה הסינית לא מוזכרת בכתביהם של נוסעים אירופאים ימי-ביניימים. במסגרת האופנה הרווחת של שבירת מיתוסים יש חוקרים שטוענים כי לאור העובדה שמרקו פולו (ששהה בסין בין השנים 1295-1271) לא מזכיר את החומה ואופנות סיניות נוספות ברור שמעולם לא היה בסין וכי כל סיפוריו מסתמכים על עדויות שונות ומצוצים מן האצבע. אולם גם הנוסעים ג'ובאני מקפרי (1246-47)  וויליאם מרוברוק (1253-55), שחצו את אסיה מאירופה ועד לחצרו של החאן המונגולי לא תיארו את החומה. הסיבה הפשוטה לכך היא שהם לא עברו בסמוך לחומה, לחומה בימי שושלת יואן שבה מהערבות ולא מצאה כל טעם להפריד בינן לבין סין לא בנתה חומות ולא שיפצה חומות ומכיוון שחומת מינג המפוארת טרם נבנתה.
הנוסע המוסלמי הצפון אפריקאי אבן בטוטה שביקר בסין בשנת 1346, מספר בספרו "מסעות באפריקה ובאסיה" על החומה הסינית. הוא זיהה אותה עם החומה המוזכרת בקוראן. בסורה 18 מסופר על ד'ו אל-קרנין (בעל שתי הקרניים), המוכר לרוב כאלכסנדר מוקדון, שהקים חומה בארץ הקרובה לזריחת השמש על מנת להגן עליהם מפני גוג ומגוג (פסוק 95: "סייעו לי בעוצם ידכם, ואקים חומה ביניכם לבינם").

"החומה התלויה" (בעיקר שיחזור), ג'יא יו גואן

לטייל לאורך החומה
כיום ישנן מספר קטעי חומה נגישים ומתוירים, בעיקרם מתקופת שושלת מינג. האתר המזרחי ביותר, הוא ראש הדרקון, הקטע שבו נושק קיר המים למימי הים הצהוב. מעט מזרחה משם נמצא שער שאנהאי (ים והר, בסינית), שלו חשיבות היסטורית רבה. בשנת 1644 פלשו המנצ'ורים, בני הערבות המזרחיות לעבר סין. באותם ימים נמצאה שושלת מינג במצוקה גדולה. מרידות פרצו בכל עבר ואפילו עיר הבירה נלכדה בידי מורדים. הגנרל הממנונה על המעבר פתח בפני המנצ'ורים את שער שאנהאי לאחר שברית נכרתה בינו לבינם לטובת מיגור המורדים בבייג'ינג. המנצ'ורים הפרו את ההסכם, צרו על העיר, כבשו אותה וייסדו את שושלת צ'ינג (Qing, 'הטהורה', בסינית). כמו בני הערבה שהקימו את שושלת יואן גם בני שושלת צ'ינג, ששלטו עד שנת 1912, לא עשו מאומה לשיקום החומה. מכיוון שלחומה לא הייתה כל חשיבות – היא לא רק הוזנחה אלא אף פורקה בחלקים גדולים שלה. חומרי הגלם שמהם נבנתה, ובפרט לבנים, פורקו ושימשו לבנייה בשימוש משני.
אחד הקטעים המתויירים והנגישים ביותר לאורך חומת מינג הוא בדאלינג (Badaling), כ-70 ק"מ צפונית לבייג'ינג. קטע החומה המאסיבי הזה נבנה רק לאחר פלישה של בני ערבות לעבר בייג'ינג בשנת 1549. מלכתחילה חשבו שקטע זה מוגן טבעית על ידי רכס ההרים הגבוה. מעט מערבה משם ישנם כמה קטעים מתויירים נוספים, כגון מוטאיניו (Mutianyu).
אתרים מוכרים נוספים הם מצודת גי'א יו גואן והחומה 'התלויה' (המשוחזרת ברובה) בסמוך אליה. את שרידי חומת חאן הקדומה ניתן לראות מעט מזרחית לעיירה ז'אנגיה (Zhangye) במחוז גאנסו ובדרך מדון הואנג לעיירה ליולואן. אחת המצודות השמורות בקצה המערבי של חומת חאן נמצאת מערבית לדון הואנג בעיירה יומנגואן (Yumenguan)
 

כרזת תעמולה קומוניסטית על קיר בית ספר ובה החומה הסינית מסמלת את אחדותה של סין, קאשגר

מסמל עריצות לגאווה לאומית
החל מהגעתם של יורדי ים אירופאים לסין במאה ה-16 רווחו תיאורים של החומה באירופה, הגם שהאירופאים הראשונים ככל הנראה חזו בה לראשונה רק כמאה שנים מאוחר יותר. התיאור הראשון של אירופאי שעבר דרך החומה נכתב על ידי הכומר הישועי בנטו דה גויס שבשנת 1605 הגיע לסין מהודו דרך מעבר ג'יא יו גואן.
כיום החומה הסינית היא אחד מסמליה המוכרים ביותר של סין, אם לא לסמל המוכר מכול. מזכרות שבהן היא מככבת נמכרות בכול מקום, היא משמשת כסמל המשטרה, ציור שלה מעטר כל אשרת כניסה והיא מככבת, ולו באזכור קט, בכל כרזה מטעם השלטון. כיצד הפך דבר שלא זכה לכול התייחסות או שזכה להתייחסות שלילית בלבד כסמל לעריצות לסמל בה' הידיעה של העם הסיני? בשנת 1949, בעקבות הצלחת המהפכה הקומוניסטית של מאו, שוחררו האיכרים מהווסאליות הפיאודלית. התושבים החיים בסמוך לחומה קיבלו אישור מהמפלגה לפרק את החומה ולבנות מאבניה בתים לעצמם. גם כיום יש בסין איכרים רבים שזוכרים כיצד פירקו את החומה כדי ליטול ממנה חומרי גלם. רבים מהם זוכרים קברים שבהם נערמו בגיבוב עשרות שלדים זה על גבי זה, ככל הנראה של פועלים שמתו. אולם בשלהי שנות ה- 50 עלה הרעיון להשתמש בחומה כסמל לאומי. אותם איכרים שבנו את בתיהם מלבני החומה נדרשו להשיבן וקיבלו במקומן לבנים חדשות. מעבר להיותה של החומה בעלת הילה קוסמת במדינות זרות, היא הפכה סמל לחריצות רבה ולעמידה בתלאות בד בבד לאחדות, עבודה משותפת וציות לשלטון, באשר הוא.
כיום מוגדרת החומה כולה כאתר מורשת לאומית ראשון במעלה. אם בעבר פורקו קטעים מהחומה באין מפריע, כיום משקיעה ממשלת סין הון כדי לשקם את החומה. בשנים שקדמו לאולימפיאדה שנערכה בבייג'ינג בשנת 2008 פורקו החוטונג, השכונות המסורתיות בעיר. רב הלבנים פורקו בזהירות רבה והועברו בשלמותן צפונה, לשם שיקום חלקים חרבים בחומה.