דף זה הוא החופשי מבין דפי האתר. כאן תמצאו הגיגים, מחשבות וביקורות - דברים שמעסיקים אותי, נושאים שלדעתי יש להעלות  על סדר היום או דעות שחשוב לי להשמיע.

הנאום הפומבי שראש הממשלה נתניהו (כנראה) לעולם לא יישא - 25.8.2014



בוקר טוב לאומה,
בימים קשים אלו רוחשים הקרביים. הרגשות גואים. אנחנו מונעים על ידי כעס, חרדה ורצון לנקום. אבל דווקא כעת, יותר מתמיד יש מקום לעצור לרגע, לנשום עמוק ולתת לשכל להוביל. להוביל אותנו בתבונה לאורו של חזון החיים שאנחנו מבקשים לעצמנו בארץ הזאת.
הגענו אל הארץ הזו לבנות ולהבנות בה, לאחר כאלפיים שנות גלות ותקווה בת אותו משך זמן. הקמנו מדינה מתוך אודיה העשנים של שואה. רבים מניצוליה הקריבו את חייהם כאן על מנת שנזכה בעצמאותנו והנה זו מתקיימת כבר ששים ושש שנים. לצערי, במשך כל השנים הללו על החרב חיינו. הארץ האהובה הזו אינה רק ארץ זבת חלב ודבש. אדמתה זבת דם. כבן למשפחה שכולה אני מכיר את כאב אובדנו של יקיר. חקוקה על לבי המשאלה להניח את החרב, להשיג שלום. ולשם אני מכוון את מדיניות ממשלתי. לצערי, ימים אלו הם ימים שבהם החדשות על הרוגים ופצועים תכופות ורבות מידי. עשרות משפחות הצטרפו אל מעגל השכול ועשרות נוספות הצטרפו אל מעגל הסעד של תמיכה ושיקום יקיריהן שנפצעו.

העם היהודי ידע משברים רבים וקשים. הגזירות עם השתלטות הנצרות על רומא, מסעות הצלב, גירוש ספרד, פרעות "סופות בנגב", השואה. קצרה היריעה מלהזכיר את כולן. והנה, למרות כל אותם אסונות שפקדו אותנו העם היהודי קיים ולא רק שהוא קיים, הוא שב לאדמתו והשיג בה ריבונות. על כן, אל לנו לחשוש כל כך מפני הלא יהודים בארצנו. די שנהיה בטוחים באמונתנו, בשייכותנו לעם שפתיל קיומו חוזר אל שחר ההיסטוריה. סוגיה ששבה ועולה לאחרונה היא סוגית ההתבוללות. ארגונים יהודים שונים מביעים את החרדה מפניה. נכון, אנחנו עם קטן ונרדף ועל כן ניתן להבין את החשש התמידי מפני הכחדה, אבל צריך לזכור שהתבוללות היתה קיימת לאורך כל ההיסטוריה, ממש כשם שלאורך כל ההיסטוריה היו שחרף כל המשוכות הקשות לחציה התעקשו וביקשו להתגייר כהלכה ולהצטרף אל העם היהודי.

תהפוכות ההיסטוריה רבות ושונות הן. רצה הגורל ובמרוצת הדורות, ארץ זו, שמקודשת לנו, התקדשה גם לנצרות, ובנסיבות מסוימות גם לאסלאם. במהלך חיי למדתי היטב שאמונה ניתן לאמץ או לדחות, אך אין כל טעם להוקיע או לגנות. כבר אמרו חכמנו הקדמונים "איש באמונתו יחיה" ולכן שאלת קדמות התקדשותה של הארץ הזו דווקא לנו אינה רלוונטית עוד. רלוונטית פי כמה היכולת שלנו להפיק את הטוב שנובע מקדושתה של הארץ וירושלים בירתה לחלקים גדולים בעולם. זהו מקור לברכה – כלכלית ואחרת.

עלינו להכיר בעובדה שהארץ הזו מקודשת גם לנוצרים וגם למוסלמים. לאור רצף קיומנו, גם בגלות ממושכת ורבת תלאות, אין לנו כאמור כל סיבה לחשוש מפני החיכוך המתמיד עם דתות אחרות. להן אתרי קדושתן ולנו אתרי קודשנו.

אזרחי ישראל היהודים, כשם שעלינו להכיר בקדושתה של הארץ הזו לבני דתות אחרות עלינו להכיר בעובדה שכששבנו לכאן לא חזרנו אל מדבר ציה. ארץ זו, שבה שבנו וזכינו, היתה מיושבת. אין כל טעם לנסות ולהוכיח שוב ושוב שהייתה ריקה מתושבים. רבות מידי ההוכחות שמזה מאות רבות של שנים היו פזורים בארץ ישובים ערביים – עיירות גדולות וכפרים נידחים. את אותם תושבים שאלת קדמות זכותנו על הארץ אינה מעניינת. מזה דורות רבים הם רואים בארץ הזו את ביתם. עלינו להכיר בכך, גם אם ההכרה הזו קשה ומאיימת. כזו היא גם ההכרה שבין הים לירדן חיים שני עמים – העם היהודי והעם הפלסטיני. ככל שנקדים להכיר בכך – כן ייטב.

כתוצאה מהעימות על הארץ הזו קמה ישות ערבית נבדלת, המאגדת בתוכה מוסלמים ונוצרים בני כתות שונות. זוהי אותה ישות הנקראת "פלסטין". חברים, יהיה מי שיטען שמעולם לא היה עם פלסטיני, ואולי הוא צודק, מבחינה היסטורית. אבל עובדה היא שבמהלך שנות קיומה של ישראל העצמאית קמה והתחזקה ישות כזו. אם אנו מכירים בזכות ההגדרה העצמית, עלינו להכיר ולכבד את זכות ההגדרה העצמית של הערבים שחיים בין הים לירדן.

ייתכן ומיד לאחר מלחמת ששת הימים היה צריך להתנער מיד מהשליטה ביהודה ושומרון ולהשיבן לירדן ואת רצועת עזה להחזיר למצרים. זה לא נעשה. ייתכן ובאופן מידי היה צורך להחיל על השטחים הכבושים את החוק הישראלי המלא ולהעניק לתושבי אותם אזורים אזרחות ישראלית. גם זה לא נעשה. בינתיים, גל האיבה בשני עברי המתרס רק הלך וגבר ונדמה שהגיע לשיאים שכמותם מעולם לא חווינו. אני שב ושומע יהודים שאומרים "אני לא יכול להסתכל לערבי בעיניים ולראות בו בן אדם" וערבים שטוענים ש"כל מה שהיהודים רוצים זה לחסל את הערבים כולם."
לצד הקריאות המתלהמות של יהודים כנגד ערבים ולהפך מדהימות אותי הקריאות של יהודים כנגד יהודים. הרי לא חלפו שנים רבות מאז הדהודי הקריאה "בוגד" נבלעו ביריות אקדח שהרגו ראש ממשלה. האם העובדה שמישהו לא חושב כמונו הופכת אותו לבוגד? האם גזר דינו של מי שאינו חשוב כמותנו הוא מוות? אני מבקש מכם לזכור שישראל היא ביתנו. הבית של כולנו וכולנו, כל אחד בדרכו, מבקש את טובתה. האם אתם יכולים להיות משוכנעים שדרככם היא הדרך הנכונה ללכת בה? ימים קשים אלו כמו תובעים מאתנו לגלות סבלנות וסובלנות הדדית, לראות את האחר על כל מורכבויותיו ולזכור שיש דרכים רבות ושונות לבקש בהן את הטוב. 

בתור ראש ממשלת ישראל אני מכיר בעובדה שנעשו טעויות רבות בכל הנוגע למדיניות ישראל בשטחים. בתור מי שמעורב מזה שנים, הן בתור שר בממשלה והן בתור ראש ממשלה, במשא ומתן עם הרשות הפלסטינית אני יכול לומר שגם הצד השני עשה טעויות רבות.
קל לנו להתבצר בעמדה מצטדקת. קשה לקחת אחריות על טעויות, במיוחד על כאלו שהביאו לשפיכות דמים, אבל זה כנראה הזמן לעשות זאת.
כאמור, בין הים התיכון לירדן חיים שני עמים. רוב רובם של בני העמים האלה רוצים לחיות את חייהם בשלווה. הם לא רוצים להתעורר לשמע אזעקות, הם לא רוצים לחיות באימה מפני פצצות שמוטלות מהאוויר. הם בוחלים בפיגועים והם מבקשים שאיש מקרוביהם לא ייפגע. בעת הקשה הזו, משפרץ מחול הדמים, נשמע בעיקר קולם של הקיצוניים. הרוב, כמו תמיד, נותר דומם, וכך מושמעות בעיקר זעקות על נקמה וחיסולים ודיבורים על שימוש בכוח הזרוע. אבל לאן מדיניות זו של "עין תחת עין ושן תחת שן" תוביל אותנו? את השאלה הזו אני מפנה אליכם, אזרחי ארצי היהודים והערבים ואל העם היושב בפלסטין.

את האיבה העמוקה שהשתררה בין שני העמים יהיה קשה להכחיד. לשם כך יצטרכו כנראה לחלוף לא מעט שנים. יש צורך בדור חדש שייוולד אל תוך מציאות אחרת. זה כנראה לא יקרה בימי, אולם את התהליך יש להתחיל כעת, אם לא אתמול.
מעל במה זו, כראש ממשלת ישראל, אני מצהיר על רצונה הכן והעמוק של מדינתי בשלום. אנו מקדשים את החיים יותר מאשר את האדמה. אנו מקדשים את השלום יותר מאשר את המלחמה. ישראל היא מדינה ריבונית. איננו גדולים, אך כוחנו רב ואיתן. אין זה סוד שיש לנו שירות ביון מהטובים בעולם. יש לנו צבא חזק ומאומן וטכנולוגיות מתקדמות שאת חלקן טרם חשפנו. אנו מוקיעים את הטרור, מתנגדים לכל פגיעה באזרחים ויודעים להשיב על פגיעות מסוג זה בכוח הנחוץ לשם מיגורו, אבל פנינו לשלום. אנו מבקשים את השלום עבור בנינו ועבור בני העם הפלסטיני.
אין לי פתרון מוגמר להציע כאן, בוודאי לא כזה שמוסכם על שרי ממשלתי ועל עמיתינו בצד הפלסטיני, אולם ברור לי שפתרון כזה יושג רק על ידי דיאלוג. דיאלוג הוא משא ומתן. ואליו צריך לחתור, אם בצורה ישירה ואם בעזרת תיווך אמריקאי או מצרי. ישראל מכירה בקיומה של ישות פלסטינית, גם אם גבולותיה הטריטוריאלים לא מוגדרים בינתיים. ישראל מוכנה כבר עכשיו להיכנס למשא ומתן עם ממשלתו של אבו מאזן ועם החאמס בתנאי שהירי לעברה והפיגועים יפסקו באופן מיידי.

תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה, בתור ראש ממשלת ישראל שפניה נשואות לשלום, אני מבקש מכם לא להיגרר אחרי אלמנטים קיצונים, משניאים, אלימים, המונעים כל הידברות וקידום של שלום בין שני העמים. בעוד ישראל לוקחת את האחריות על טעויותיה, גם עליכם לקחת אחריות על טעויותיכם, על מעשי איבה מתמשכים מצדכם. לא לעד ניתן יהיה לעשות את ההפרדה בין ארגוני הטרור הלוחמניים שביניכם לבין שוחרי השלום. זוהי עת שבה החפצים בחיים צריכים לזקוף ראש ולהשמיע קולם.

אזרחי מדינת ישראל הערבים, ממשלת ישראל מודעת היטב למצב הבלתי נסבל שבו אתם נמצאים. מצד אחד אתם נתפסים על ידי ישראלים כגיס חמישי ונוהגים בכם בחשדנות ואף באלימות. מצד שני אתם עדים לנפגעים הרבים ולנזק שנגרם לאחיכם, ולעתים גם לקרובי משפחתכם מעבר לקו הירוק. מצד שלישי – הרקטות שנורות מעזה ומגבול הלבנון לא מדלגות עליכם. תעיד על כך הרקטה שפגעה בישוב של הפזורה הבדואית. מאז עצמאות ישראל אתם נחשבים אזרחים וכאלו אתם גם כעת, בימי משבר אלו. זכרו זאת.
אזרחי ישראל היהודים, ממשלת ישראל אינה יכולה לשלוט על שבלבבכם, אך היא יכולה לאכוף את החוק. והחוק הישראלי חל בצורה אחידה ושווה על כל אזרחי המדינה. הממשלה, ואני בראשה, מגנה כל צורה של אלימות או אפליה כלפי בני מיעוטים. כל מקרה כזה, כשייוודע לרשויות, יטופל במלוא חומרת הדין.

תושבי הדרום ועוטף עזה, בימים אלו עיני כל תושבי המדינה נשואות אליכם, שיודעים שנים רבות של הפגזות בלתי נסבלות שמשבשות את אורח החיים ומחריבות את שלוות הנפש. דעו שאנו חותרים לפתרון ארוך טווח למצוקתכם. פתרון כזה הוא הסדר מדיני. מעל במה זו אני שמח לבשר לכם שבשיחה עם ידידי האמריקאי, הנשיא ברק אובמה, קיבלתי את ברכת הדרך להחלטה להושיט יד לשלום. כמחווה אמריקאית חד פעמית ישראל תקבל סכום כסף גדול שמיועד לכם. לפיכך, אני מכריז בזאת על מערכת "צוק איתן" כעל מלחמה ולא כעל מבצע. אתם, התושבים שנפגעו, תקבלו על פי הגדרה זו את כל המגיע לכם בכדי להמשיך מכאן והלאה בחיים תקינים, רגועים ומבלי שתישאו בנזקי התקופה הזו הלאה.

החל ממחר בשש בבוקר ישראל תנצור את האש. כבר עשינו זאת בעבר, נכון, אך מבלי שהגדרנו באופן רשמי וברור את מטרותינו מכאן ולהבא. פתחתי ואמרתי: זו לא העת לתת לרגשות של אימה ושנאה להוליך אותנו. זו העת לתת לשכל להוביל והשכל קורא "שלום!"