דף זה הוא החופשי מבין דפי האתר. כאן תמצאו הגיגים, מחשבות וביקורות - דברים שמעסיקים אותי, נושאים שלדעתי יש להעלות  על סדר היום או דעות שחשוב לי להשמיע.

"לחזור מהחושך לאור" - ביקורת על הסרט "הסיפור של יוסי" - 3.5.2012

אמש השתתפתי באירוע ההתרמה השנתי של איג"י שכלל הקרנת טרום טרום בכורה של הסרט "הסיפור של יוסי", סרט ההמשך ל"יוסי וג'אגר". אלמלא הייתי חס על כבוד המעמד ואלמלא ישבתי באמצע השורה כך שעל מנת לצאת נאלץ הייתי צריך להטריד את הצופים, הייתי קם ויוצא באמצע.
עשר שנים חלפו מאז יצא לאקרנים "יוסי וג'אגר". נדמה שזהו זמן די והותר על מנת להביא לכלל הבשלה את אותה אהבת נעורים בוסרית, שנגדעה באכזריות וקצרה אהדה ציבורית בעיקר בזכות המראה הנורמטיבי של גיבוריה ושל המוות "על קידוש המולדת" שמגולם בה.
הסרט "החיים של יוסי" מסתיים בסצנה שבה ניצבים גיבורי הסרט זה מול זה (סליחה על הספויילר) בערום מלא וסנסציוני. קודמת לכך התעקשות מצחיקה המעובדת עד פתטיות של הצעיר והבטוח בעצמו מבין הגיבורים "לעמוד באור ולא בצל" (שהיה כזכור שיר הנושא של הסרט הקודם). אך מה מעבר לאור הזרקור המופנה אל עבר פורנוגרפיה בגרוש? מהם הצללים המסולקים מנפשו של יוסי ומהיחס של החברה אליו? האם מצוקותיו בנות לפחות עשור נפתרו, האם הוא הגיע להשלמה, האם תחושותיו גובו בביטחון? יתירה מכך - האם משהו בחייו עתיד להשתנות? מה מקנן בשורש נפשו של הקצין הצעיר המשמש לו כחונך יש מאין בעוד הוא עצמו מסתיר את זהותו המינית מהקרובים לו ביותר בתואנה שממילא אינם מכירים אותו? היכן הם הוריו של יוסי או בני משפחה אחרים? נדמה שהוא חי בתוך ואקום מוחלט.
התעצבתי לגלות שלצד המשחק הטוב, הסרט "הסיפור של יוסי" עשוי ברמה סטריאוטיפית, מוחצנת, מפורשת לזרא, החסרה כל תחכום קולנועי ונעדרת רמזים על עומק אישיות ומורכבויות נפשיות. אפילו במקום שבו לכאורה נפתח פתח לשבור סטיגמה חברתית רווחת: שנער צעיר ויפה תואר יכול מרצונו החופשי לחשוק באדם מבוגר ממנו, לא נעשה כל מהלך קולנועי משכנע, בוודאי לא כזה המגובה בהצגת מורכבות של מי מהדמויות ובמתן סיבה הולמת לאותו הנער להתאהב. מה מדמותו של יוסי נחשף? איך הוא מעבד את כאבו? לאן הוא מנתב את הכמיהה לקשר ומי שותף לו? דמותו נותרת בוסרית, כאובה ומאופקת עד אימה, כמי שלא אחת נדמה שהוא עצמו לא משוכנע בכך שיש לו זכות קיום.
לא ניתן להתעלם מהעבודה שלסרט ההמשך, כמו לסרט הקודם, יש שליחות ציבורית. יש לו את מלוא האפשרות להעביר מסר חברתי חשוב. יש לו? – נכון יותר לומר שהייתה יכולה להיות לו. אפילו במפגש המעושה בין יוסי להוריו השכולים של ג'אגר לא הוצגו עומק ונגיעה. כל שנותרו ממנו אינם אלא ניכור והסתייגות (המרוככים לרגע על ידי הצעת של האב השכול ליוסי לפקוד את חדרו של בנו, אהובו המנוח).