דף זה הוא החופשי מבין דפי האתר. כאן תמצאו הגיגים, מחשבות וביקורות - דברים שמעסיקים אותי, נושאים שלדעתי יש להעלות  על סדר היום או דעות שחשוב לי להשמיע.

מפלסים של קדושה ומדון - פגיעה במתחם קבר דוד - 27.12.2012

אם דוד המלך אכן קבור במקום שבו מצוין היום קברו, סביר מאד להניח שהוא מתהפך בעפרו. מאבקים קשים מתחוללים על הקבר וסביבו זה מאות בשנים. פעם אחר פעם נפגע פסלו הצבוע זהב של דוד המלך מנגן בנבל שנועד להיות כינור שהוצב בכניסה למתחם קבר דוד ואל מול הכניסה לחדר הסעודה האחרונה. הפסל, שמלהיב צליינים נוצריים ויהודים רפורמים שתדיר מצטלמים למרגלותיו פוגע בשלוות הנפש של יהודים אורתודוכסים ומוסלמים וכך פעם אחר פעם הוא מושלכת עליו אשפה, מרוססות עליו כתובות וחלקים ממנו, ובפרט אפו, מנותצים. בשבוע האחרון ניתץ בחור חרדי את רוב האריחים העו'תמאנים, בני המאה השבע-עשרה, שכיסו מעשה אומן את חלל הקבר. על האריחים צוירו דוגמאות פלוראליות בלבד, כיאה לאומנות מוסלמית אורתודוכסית, אולם לדברי המשחית "ציפוי הקירות חסם את תפילותיו מלהגיע ליעדן". עוד קודם לכן (ומבלי שיבחינו בכך) היה מי שניסר מעל מעקות שני גרמי המדרגות שבמתחם הקבר את סמל 'הבונים החופשיים': מד זווית ומחוגה שהופיע בכמה מקומות.


כנסיית הדורמציון - סמטת הכנסיה לקבר דוד וחדר הסעודה האחרונה


פה קבור המלך?
למרות שעל פי הכתוב בתנ"ך קבר דוד המלך נמצא בעיר דוד ("וישכב דוד עם אבותיו וייקבר בעיר דוד"'  מלכים א', פרק ב', 10), המסורת העממית מזהה אותו במבנה הנמצא על הר ציון, סמוך לעיר עתיקה. כיום ניתן להיכנס לקבר תוך שמירה על הפרדה בין גברים לנשים, להתפלל, או להתרשם מהתפילות ומפולחן הקבר במקום.
יש המשערים שבעקבות צמיחתה של ירושלים הקדומה הועתקו קברי המלכים מקומם. חיזוק לכך ניצן למצוא במצבת עוזיהו, שנמצאה בידי מנזר "טור מלכא", מנזר העלייה השמיימה הרוסי בפסגת הר הזיתים, שנמצאת היום במוזיאון ישראל. על המצבה כתוב בארמית "לכה התית טמי עוזיה מלך יהודה ולא למפתח" – "לכאן הועברו עצמות עוזיהו מלך יהודה, ולא לפתוח". הנוסע היהודי בנימין מטודלה, שביקר במקום בשנת 1170 לסה"נ כתב בזיכרונותיו על פעולות בנייה שנערכו באתר חמש עשרה שנים קודם לביקורו בירושלים שבהן התגלה חלל תת-קרקעי שבו אוצרות גנוזים מסמאי עיניים: "והם היו מוציאין את האבנים והקימו אבן ומצאו שם פי מערה. אמר אחד לחברו: נכנס ונראה, אם יש שם ממון. והלכו במבוא המערה עד שהגיעו אצל ארמון אחד גדול בנוי על עמודי שיש מצופה בכסף ובזהב, ולפניו שלחן זהב ושרבטי טועטרת, והוא קבר דוד המלך, ולשמאלו קבר שלמה המלך כמו כן, וכל קברי כל המלכים הקבורים שם ממלכי יהודה. ושם ארגזות סגורות שין אדם יודע מה שבהם, ורצו שני האנשים ליכנס בארמון, והנה רוח סערה יוצא מפי המערה והכה אותם ונפלו לארץ כמתים ושכבו עד הערב. והנה רוח אחד בא צועק בקול רם והוא כקול אדם: קומו צאו מן המקום הזה...והלכו אל הפטריאקא... וציוה הפטריאקא לסתום אותו מקום ולהעלימו מבני אדם עד עצם היום הזה" (א. יערי, מסעות ארץ ישראל, עמ' 42-41). חלק מהחוקרים סבורים שגומחת האבן הגדולה המצויה מצפון למצבה היום מעידה על קדושת המקום ליהודים בתקופה המוסלמית המוקדמת. הם סבורים שכיווני הגומחה מעידים על שימושה כמקום לארון תורה המצביע לעבר הר הבית.


פסלו השנוי במחלקות של דוד המלך בכניסה לקבר דוד


קדושת האתר לנוצרים
בתקופה הביזאנטית הוקמה על הר ציון כנסיה עצומה שנקראה הגיה ציון (ציון הקדושה, ביוונית). כנסייה זו ציינה את מקום הסעודה האחרונה, את מקום ירידת רוח הקודש על השליחים (חג הפנטקוסט) ואת מקום הירדמותה של מרים, אם ישוע (דורמיציו בלטינית – הירדמות). כנסיה עצומה זו הוחרבה בשנת 614 לסה"נ, על ידי הפרסים. רק במאה השתיים-עשרה, בעקבות הכיבושים הצלבנים שבו ובנו הנוצרים באתר. הכנסייה שהוקמה הייתה קטנה יותר, אך הכילה כמה קפלות. אז גם הוקם האולם המרהיב, המזוהה כיום כ"חדר הסעודה האחרונה" (שלא הייתה אלא ליל הסדר היהודי) שנמצא מעל הקבר. לסמיכות זו יש בעיני הנוצרים חשיבות רבה שכן, ישוע, משיחם, נתפש כחוטר לבית ישי ולא בכדי נולד כמו דוד עצמו, בבית לחם שביהודה. חדר הסעודה האחרונה פתוח מידי יום מבוקר ועד שקיעה. בתוכו ניכרים קמרונות אבן מחודדים וכן עמודי שיש שעל אחד מהם כותרת מעניינת המציגה עיטים ניצבים על גולגולת. העיטים, המסמלים כוח שלטוני,  מחליפים כאן מוטיב נוצרי קדום: את השקנאי. בעיניים נוצריות נתפש השקנאי ההורה הפוער מקורו ומאכיל את צאצאיו בדגים כמי שמקריב את עצמו למען בניו ומאכיל אותם בבשרו. לא בכדי ניצב העיט המרכזי, ההורה, על פני אדם, המסמלים את גולגולתו של אדם ראשון, שעליה, כך מאמינים, ניצלב ישוע ומת על מנת לכפר בדמו על חטאי גן העדן. לפני כמה שנים הוצב במרכז האולם דגם של עץ זית המסמל את הקשר בין דוד ובין ישוע וכן את היותם משוחים בשמן (ביוונית: כריסטוס).


כנסיית הדורמציון. מבט מגג חדר הסעודה האחרונה


שניים רבים – השלישי לוקח
מעניין לגלות שבקיר הדרומי של חדר הסעודה האחרונה קבועים מיח'ראב, גומחת תפילה מוסלמית הפונה דרומה, למכה וחלונות משכית שבהם משולבות כתובות קוראניות בערבית.  במאה ה- 14 הקימו נזירים פרנציסקנים קתולים מנזר במקום (תוכניתו היא שמכתיבה עד היום את ממדי החצר) ואסרו על כניסת היהודים למתחם. בין היהודים והנוצרים התגלעו מריבות רבות עד שבמאה ה-16 החליטו נציבי השלטון העות'מאני על הפקעת האתר מידי הנצים. משערים שבשל כך העתיקו היהודים את מושבם למקומו של הרובע היהודי כיום בעוד הנוצרים רכשו בשנות ה- 30 של המאה ה- 20 את שטח הקרקע מצפון למתחם, שבו שוכן עד היום מנזר פרנציסקני מוקף חומה בצורה.
אתר קבר דוד נותר בידיים מוסלמיות עד שנת 1948. בעקבות כיבושו מידי הירדנים הוא הפך להיות בחזקת נכס נפקדים. לימים הוחל על האתר חוק המקומות הקדושים אך את האחריות לאחזקת האתר קיבלה ישיבת התפוצות ששוכנת כיום בחצר המבנה ושאנשיה לא אחת מרחיקים מדריכים שדבריהם לא מוצאים חן בעיניהם.


הכיפה על גג הקבר וצריח המסגד שהוקם במאה ה- 16 לסה"נ (מימין לו מגדל הפעמונים של כנסיית הדורמציון)

על פי חלק מהמסורות קבר דוד הוא גם מקום קבורתו של שלמה מלך, נתפש כאבן שואבת לחברי הארגון המסתורי של "הבונים החופשיים". הגם שלשכות מתועדות של הארגון ששועי עולם רבים חברים בו, מוכרות רק משנת 1717, נתפס שלמה המלך כמייסדו המיתולוגי. לפיכך, מקום קבורתו נחשב מוקד מוערך. עירוב האמונות החולקות בקדושת האתר הוא אחד מסממניו המובהקים של הארגון, החוקק על דגלו חופש דת ואמונה. עד לפני שבוע וחצי נראו לאורך מעקות המתכת של גרמי המדרגות שסביב החצר סמלי הארגון המורכבים ממד הזווית (המציין לפי דעה אחת ערכי מוסר חשובים ביותר, כגון אמינות ולפי דעה אחרת את החומר) ומחוגה (המסמלת את שאר הרוח וכן מגוון תחומי עיסוק פרודוקטיביים).


מד הזווית והמחוגה. סמלי הבונים החופשיים כבר אינם