מהתקשורת

סיפור אהבה עם הודו

נדמה שהספרים הרבים שנכתבו בעברית על הודו, מהווים תפאורה להתרחשות הישראלית המשועתקת אל תחומיה.
לא כזה הוא "מסאלה" / יותם יעקבסון

 
כשניגשתי לכתיבת "מסאלה", ביקשתי שהעיסוק בהודו יהיה העיקר. הודו היא מסאלה (תערובת תבלינים, בהינדי): ישות ענקית, פועמת וחיה. מתוך פניה הרבות עולה מדינה מורכבת, גועשת ותוססת, שלא ברור מה קושר את קצותיה הגיאוגרפיים והתרבותיים יחדיו. שמו של הספר תואם את הז'אנר הספרותי שלו: "מסאלה" של רומן, יומן מסע וספר עיון. ב־ 14 פרקים נפרסת מערכת יחסים מורכבת של משיכה ודחייה הנרקמת בין נבו, גיבור הספר, לבין הודו.

ב"מסאלה" ניסיתי להציג את הודו על כל מורכבותה, לאתגר את הקורא בצלילה אל נבכי אמונותיה, לנער אותו מאדישותו ולעתים לדרוש ממנו לגבש את דעתו ביחס למתחולל בה. החלטתי לא לפחד משילוב קטעים גדושים או נושאים מורכבים (שבימינו נהוג לא אחת להימנע מהם), שעשויים להעיק על הקורא.

בעיניי מועקה היא אחת החוויות הבסיסיות ביותר של המטייל בהודו. גם ההתוודעות לרזי תרבותה של תת־היבשת אינה קלה. כשקשה בטיול, עוצרים לנוח, נרגעים, מהרהרים ורק אז ממשיכים. בחזוני, ספר זה הוא הזמנה למסע. לפיכך אני רואה את הקריאה בו רצופה אתנחתות והפוגות. לא רק בשבילים גיאוגרפיים התכוונתי להוליך את הקורא, אלא בעיקר אל חדרי חדריה של הודו, מקומות שהטייל הוותיק, גם המנוסה, יתקשה להגיע אליהם ולהבינם: כמו למשל חייהן ומנהגיהן של ההיג'רות (בנות קהילת הסריסים). אלו אנדרוגינוסים מלידה וגברים שעברו טקס כריתה של איבר המין ושל שק האשכים, החיות בקומונות עם גינונים משלהן; שיחות עם ראמה - שהייתה לוחמת בצבא החירות של הודו ושהכירה את גנדי; שיחות עם שחרזאד, בת המיעוט הזורואסטרי־פרסי במומבאי, על מעמד האישה בהודו; סיפורו של רוצח שכיר שמכה על חטא ומבקש לתקן דרכיו; ואירועים דתיים המוניים כמו ברהמה מלה בפושקר (המוכר יותר בשמו "יריד הגמלים") והקומבה מלה, הפסטיבל האנושי הגדול בעולם שנערך באיללאבאד בשנת 2001 (ושוב בפברואר 2013).  זוהי מעין קפסולה תרבותית דחוסה המהווה שער כניסה אל תמצית ההוויה ההודית.