דף זה הוא החופשי מבין דפי האתר. כאן תמצאו הגיגים, מחשבות וביקורות - דברים שמעסיקים אותי, נושאים שלדעתי יש להעלות  על סדר היום או דעות שחשוב לי להשמיע.

פולחן לאל נאגה ראג‘ה, אלוהי הנחש - דרום הודו - פברואר 2013

בשעת לילה מוקדמת צוירה במרכז רחבת המקדש המקורה מנדלת חול צבעוני. מעגליה הגדלים והולכים חבקו כמה מטרים ובעיבורם צויר נחש קוברה מתפתל, סמלו של נאגה ראג'ה, מלך הנחשים, שעבורו נערך הטקס. מעבר לחצר פתוחה, השרויה באפלה, נתלו מנורות שמן שהאירו את צלם הנחש שהתפתל מעלה בעיבורו של קודש הקודשים במקדש. האבן המגולפת הבהיקה כקשקש נוצץ.
בשולי הרחבה המקורה נאספו בינתיים אנשים. גברים משמאל ונשים מימין. שמונה נערות בתולות, שטרם הגיעו לבגרות מינית קרבו ובאו בטור. בבגדים לבנים ובשער שחור פזור, כשנרות בידיהן, הן נראו מכושפות. על פי מצוות הכוהן הן הניחו את הנרות בשולי המנדלה והתיישבו בשורה על מחצלת סמוכה. הכהן, ערום למחצה, הציע מנחות של מים קדושים, פרחים ואש למנדלה. לצדו ניצבה לכמה רגעים אישה מטופחת, לבושה סארי לבן ששוליו מוזהבים. "היא הזמינה את הטקס על מנת להבטיח את שלום משפחתה", הסבירו לי. הכהן סבב את המנדלה בקפדנות, נעצר מול כל אחד מכיווני רוחות השמיים והדגיש גם את כיווני הביניים שבה. את צעדיו ותנועותיו המסוגננות ליוותה תזמורת של תופים ומצלתיים וכלי מיתר המחובר לתיבת תהודה שקולותיו נשמעו כמו בוקעים מבטן האדמה. עוד ועוד מנחות הוצעו. בסופן תפש את מקומו של הכהן רקדן מבוגר, גדל כרס. כשלפיד בידיו הוא החל לחולל בצעדים חדים ואתלטיים. הוא קיפץ במקום, סבב בפתאומיות על עמדו והעביר לפיד בוער על כתפיו, זרועותיו, בטנו וגבו.
השעה התאחרה ועדיין היה חם ולח. גופו של הרקדן התכסה זעה נוצצת. הנגינה נחלשה ואיתה גם חדל הרקדן ממחולו המכושף. כעת הוא עבר בין היושבים כשצלחת בידו והם הניחו בה מטבעות ושטרות שערכם נמוך. כמו תמיד, גם כעת מלווה הרוחניות על ידי בת לוויתה הקבועה – החומריות, הרהרתי.
כיבוד הוצע לכולם. נשים חלפו בקהל וחילקו בננות, ביסקוויטים ותה. כשנאספו הקליפות והכוסות זומנו שתיים מבין שמונה הבתולות וצעדו לחצר הפנימית בלוויית פטרונית הטקס. הן שבו כעבור זמן קצר, לאחר שהתפללו בנפרד מהקהל. לפני שנכנסו אל הרחבה השתחוו מול קודש הקודשים. במשך עשרים ימים שוהות הנערות במקדש יומם ולילה, מקפידות על דיני טהרה רבים ומסייעות בעריכת הטקסים. הכהן הניח משני עבריו של מרכז המנדלה ריבועים גזורים מעלי בננה. הבנות השתחוו, פסעו בזהירות על הציור והתיישבו עליהם. התזמורת שבה לנגן וכעת קולו של זמר הצטרף אליה. מבטן של הנערות הצעירות כמו נאטם. אישוניהן קפאו כמו צופים בנקודה עלומה בחלל, אך ראשיהן התחילו לנוע לאט, מצד לצד ואחר כך במעגלים קטנים. מבלי שיינתן איזשהו אות מקדים פרצו שתי הנערות בטלטולי ראש עזים. המעגלים שהתוו הלכו וגדלו וראשן כמו עמד להינתק מהצוואר. בישיבה מזרחית, רכונות לפנים הן התקדמו לאט. רעמת שערן הפזור חוללה מחול מעגלי ומבעית שכולו נחשי פתן שחורים, עבים שעתה טאטאו את ציור החול. שני כוהנים הכווינו בנגיעות קלות את הבנות אל אזורים שטרם טואטאו ומנעו מהן מלהתנגש בעמודי פאבליון העץ המקושט שהוצב מעל המנדלה. הן שקטו רק כשהציור נמחה ללא זכר. מתנשפות הן ישבו זו לצד זו, נחשי שערן המאובקים שמוטים על פניהן. הכוהן ניצב מעליהן. "האם עכשיו אתה שמח?", שאל. "כן", ענו הנערות בקולן ובשמו של נאגה ראג'ה. פטרונית הטקס זומנה לפנים ושאלה את הנערות את אותה השאלה. משניתנה אותה תשובה רווח לכולם; אין צורך לחזור על הטקס. הנערות קרסו במקומן והטקס תם. כמה גברים הרימו אותן בזהירות והניחו אותן, מעולפות, על מחצלת בשולי הרחבה. מאוחר יותר באותו לילה החלו לצייר מחדש מנדלה נוספת שנועדה להביא ברכה למשפחה אחרת מתת-מעמד הדייגים, הסוגדים עד היום לאל הנחשים.