דף זה הוא החופשי מבין דפי האתר. כאן תמצאו הגיגים, מחשבות וביקורות - דברים שמעסיקים אותי, נושאים שלדעתי יש להעלות  על סדר היום או דעות שחשוב לי להשמיע.

"רודפי העפיפונים" - "פסטיבל העפיפונים" באחמדבאד - 15.1.2017

העיר אחמדבאד, שמניין תושביה מתקרב לשישה מיליונים, דממה. התנועה ברחובות ההומים והפקוקים בדרך כלל, הייתה מועטה ביותר. הרחובות היו כמעט ריקים מאדם ורוב החנויות היו סגורות, אולם בעוד רחובות נזנחו באופן חריג – כל גגות העיר מלאו אדם, כאילו ביקשו התושבים להעתיק את ההתרחשות האנושית מהקרקע לשמיים.



התאריך היה 14 בינואר. בהודו זה יום חג המכונה מקרה סנקאנתרי (Makara Sankantri) – המועד שבו נכנסת השמש אל תחומו של מזל מקרה, המקבילה ההינדואית למזל גדי (ולכן, הגם שבהינדואיזם נהוג לוח שנה ירחי, נקבע המועד על פי השמש ולכן מועדו על פי הלוח הלועזי קבוע). ביטויו של החג משתנים מאזור לאזור. באזורים שידעו נוכחות מוסלמית רבת שנים ביטויו העיקרי הוא הפרחת עפיפונים ועריכת קרבות עפיפונים. פסטיבל העפיפונים באחמדבאד הוא הצבעוני ביותר בהודו כולה ובו, לצד הפרחת העפיפונים המקומית ביום שלפני הפסטיבל המקומי נערך בו גם פסטיבל שבו משתתפים מפריחי עפיפונים מכול העולם.





בימים שקדמו לחג ניכרו ההכנות אליו. בכול מקום בעיר הוקמו דוכנים גדולים וקטנים לממכר עפיפונים ואביזריהם. במקומות שונים הכינו בעלי מלאכה עפיפונים מכפיסי במבוק דקיקים ונייר (או יריעות ניילון בשימוש חוזר) ובמקומות אחרים סללו חוטים על סלילי הבמבוק המסורתיים, בעלי שתי ידיות האחיזה, או הכינו את החוטים המיוחדים, שצופו לכול אורכם ברסיסי זכוכית זעירים. החוטים המצופים ברסק זכוכית חזקים במיוחד ונועדו להיקשר לעפיפונים שייעודם להשתתף בקרבות אוויריים. אבל לא ההכנות ולא הפעילות על הגגות במהלך בוקרו של החג השתוו להתרחשות המרהיבה בשעות אחר הצהריים והערב של יום החג.



לקראת הפסטיבל קושטו כל צלמי האלים במקדשים בעפיפונים. גברים ונערים רכנו על העפיפונים שהכינו או רכשו וחיברו להם חוטים. העפיפונים מקפלים בתוכם הרבה רזים וסודות: הזנב הרווח, דמוי המשולש, מסמל עפיפון זכרי, אולם עפיפון בעל זנב משתלשל, גם אם קצר, הוא נקבי ויועף על ידי בחורה. לעתים נוהגים לעטר את העפיפונים בסמלים שרק בודדים, שלהם הם מיועדים, יודעים את משמעותם. לעתים כותבים עליהם שירי אהבה ומסיעים אותם אל עבר ביתה של אהובה. מסתבר יש דרך מסוימת לקשור את העפיפון, על מנת שניתן יהיה לשלוט בו מרחוק, בעזרת משיכות מדודות בחוט שאליו הוא נקשר.





בני העיר העפילו אל גגות הבתים כשעימם משרוקיות וחצוצרות. מבעוד מועד הועלו אל הגגות מערכות השמעה ורמקולים והמוזיקה הקולנית שעלתה מהבתים התערבלה לקקופוניה שלמרבה הפלא הייתה עולצת ונעימה. האווירה הייתה נינוחה ונעימה באופן יוצא דופן ומזג האוויר היה בהתאם. העובדה שההתרחשות על הגגות נצפתה עד קצה גבול הראיה העניקה לאירוע נופך מיוחד. נשות המשפחה עסקו בחלוקת מאכלי החג: פתיתי אורז מוטפח עם ירקות חתוכים דק והרבה צ'ילי ובוטנים ושומשום מוקשים בדבש. השמיים היו זרועי עפיפונים שנסקו מעלה ומטה, הסתחררו באוויר, הסתבכו באנטנות, בענפי עצים ולעתים גם זה בזה. עיני כול משפחה היו נשואות אל העפיפון המשפחתי. ניסיון רב הוא זה המאפשר כנראה לעקוב בקלות אחר מהלכו של העפיפון והחוט שאליו הוא קשור. תרגול ממושך מאפשר שליטה בו עד כדי הבאתו לכדי צלילה וחיתוך החוטים של עפיפונים "יריבים". בדרך כלל העפיפונים הופרחו בשנים; היה מי שהחזיק את העפיפון והעיף אותו ואחר שאחז בחוט. אחר כך מחזיק מי שהפריח את העפיפון בסליל החוט (יש דרך מיוחדת להחזיק אותו, כך שניתן יהיה לשחרר חוט במהירות, או לחילופין לגלול אותו חזרה, תוך משיכת העפיפון מטה).





חלק ממפריחי העפיפונים פשוט נהנו מהמעשה ומהיחד. אחרים לקחו זאת כמשימת חיים ובפנים שאומרות ריכוז ומאמץ התבייתו על מטרה והכווינו אליה את העפיפון שלהם, הרתום לחוט זכוכיתי חותך. למראה עפיפון שהחוט שלו נקרע ניתן היה לשמוע צהלות רמות בגג אחד ולחזות בפנים נפולות על גג אחר. למטה ברחובות רצו הילדים, רודפי העפיפונים, אחרי כל עפיפון שנפל. פעמים רבות הם לא השיגו אותו כי נחת על עץ גבוה או על גג בית. היו אלו בעיקר ילדים עניים, שהוריהם לא קנו להם עפיפונים. הם עסקו בציד עפיפונים משומשים כדי שיוכלו לשחק למחרת היום, ביומו השני של החג. באחד המקרים ראיתי ילדה שעקפה את כל הבנים וזכתה בשלל העפיפון, אולם אחד הבנים, שכנראה לא יכול היה לשאת שנוצח על ידי בת נטל מידיה את העפיפון וריסק אותו בעוד היא ניצבה קפואת מבט.







לקראת שקיעה ואחריה העיר הוארה בשלל זיקוקים שנורו מכול עבר. לצדם הופרחו בלוני נייר גדולים שהתרוממו מכוחה של להבה שבערה בהם. החוק אומנם אוסר על שילוח הבלונים הבוערים, אבל נראה היה שלאיש לא אכפת והשמיים נוקדו בצלליות עפיפונים ובכדורים של אור. מגג סמוך נורו עוד ועוד זיקוקים באלכסון ובפגעו בבניין הסמוך, כמה שנראה כתקלה מסוכנת. מכריי המקומיים הביטו זה בזה בבדיחות הדעת וצחקו. "הוא לא יוותר להוריה" צחקו וכנראה ידעו היטב על מה הם מדברים.