קטעים-נבחרים-1

פרק ל"ד:

החדשות עברו בין בתי מקלוד גנג' כרחש. במהירותן של קרני השמש העולה הרודפות את צללי הלילה הן עברו מפה לאוזן, משליטות שחור. בלחישות חטופות, מזועזעות, מתקשות להאמין הועברה הבשורה מאיש לרעהו, מאישה לרעותה. באותו בוקר נדמה היה לתושבי מקלוד גנג' שאפילו הציפורים ממאנות לשיר. השמש העולה חשפה אותם במלוא קלונם. נבוכים ושפופים. נעדרי חשק הלכו איש איש לעמל יומו. בשעת לילה אירע ניסיון התנקשות בחייו של הוד קדושתו הדלאי לאמה. הידיעה הגיעה אל אוזניה של דולקר עוד טרם שיצאה ל"טאשי". הוד קדושתו שב מדלהי ובזמן שצעד עם שומריו ממכוניתו לעבר מגוריו נורו לעברו שתי יריות. היורה החטיא במעט. הכדור הראשון שרק באוויר ממש לפני חוטמו של המנהיג בעוד השני פילח את חזהו של שומרו הסמוך, שהתמוטט ומת. מי היה היורה שנמלט? חרושת השמועות החלה רק כעבור כמה שעות, כשבני הקהילה הטיבטית התאוששו באופן ראשוני מהחדשות. הרוכלים הקשמירים היו הראשונים שהעיזו לבטא את הדברים בקול ולספר שבקהילה הטיבטית סבורים שהיורה הוא צעיר טיבטי שתסכולו ממצבם הארעי של הטיבטים בהודו הלך וגאה. כמה חודשים קודם לכן פרצה תגרה אלימה בין טיבטים להודים במָנָאלִי. התיגרה החלה על רקע חילוקי דעות בנוגע לבעלות על חנות אחת. במהלומות שהוחלפו פצע הטיבטי קשה את יריבו ההודי. התגובה ההינדית לא איחרה לבוא. צעירים הינדיים קמו ונטלו לפידים בידיהם ושרפו את כל החנויות הטיבטיות בעיירה. הם היכו גברים, נשים וילדים ופצעו כמה מהם קשה. באירוע הזה היה בכדי להציף את על פי השטח את האיבה ההולכת וגדלה בין ההודים לטיבטים. משטרת הִימָצָ'אל פְּרָדֶש נמנעה מלהתערב במהומות והניחה להן לדעוך מעצמן. היה חשש שכל התערבות תביא להתקוממות גדולה יותר של תושבי האזור כנגד המשטרה. פעמים רבות עלתה הטענה שהטיבטים גוזלים את פרנסתם של המקומיים ועוד מתנהגים כבני-בית במקום. הטיבטים מצידם הרגישו עקורים ומנודים. העדר ההגנה המשטרתית שהיה ראוי שיזכו בה גרם להם לחוות בחדות את היותם פליטים.
הודו אומנם העניקה לטיבטים מקלט מדיני, אך לא עשתה זאת מטעמים הומניטאריים, אלא רק מכיוון שהדבר שירת את האינטרס שלה לפגוע בסין אויבתה ולהחליש את אחיזתה בטיבט. ממשלת הודו הציעה לדלאי לאמה שתעניק אזרחות לפליטים, אולם הוא סירב. טענתו הייתה שבקבלת האזרחות ההודית יש משום קבלת דין הגלות וויתור על השאיפה הלאומית לחזור לטיבט. הוא התעקש על כך שהוא ואנשיו יישארו במעמד של פליטים שזכו למקלט מדיני והזכיר זאת חזור ושנה בראיונות שערך במהלך נסיעותיו ברחבי העולם. כתוצאה מכך נותרו הטיבטים בהודו משוללי זכויות בסיסיות. במקביל, פעלה ההנהגה הטיבטית בראשותו של הדלאי לאמה לעשות יחסי ציבור מופלאים לאמונה הבודהיסטית-טיבטית ולקהילה הטיבטית. מערביים רבים החלו לפקוד את מקלוד גנג'. תוך כמה עשורים הפכה העיירה המבודדת למרכז תיירות עצום, אלפים הגיעו אל העיירה הקטנה, נמשכים אליה כאל מגנט. הם המשיכו ממנה הלאה כשהם מלאי הוקרה למורשת הטיבטית ומביעים תמיכה נאיבית שמצאה ביטוייה בחולצות וכובעים, מדבקות וצמידים שעליהם הכתובת "Free Tibet". חשוב מכך; התיירים הותירו אחריהם כסף רב. הכסף שהצטבר בגסט האוסים, במסעדות, במקדש הדלאי לאמה ובמוסדות שונים ללימוד בודהיזם, שיפר במידה רבה את מעמדם הכלכלי של הגולים. לא בכדי מיהרו הסוחרים הקשמירים הממולחים לזהות את הפוטנציאל הטמון במקום ולרכוש חנויות רבות ככל שיוכלו בשני הרחובות הראשיים של העיירה. בני הודו, הנושאים עיניהם אל המערב הזוהר ואל עולם השפע החומרי שלו גילו שנציגי המערב, ביניהם גם כוכבים מפורסמים כמו ריצ'ארד גיר, נוחתים בארצם אך מדלגים מעליהם בהתעלמות מוחלטת בדרכם אל אחיהם הטיבטיים. מערכות הרפואה והחינוך שהטיבטים נהנו מהן בזכות תרומות ומתנדבים הייתה טובה לאין ערוך מהתנאים שבהם זכו ההודים, אך הטיבטים היו ונשארו זרים. אי אחזקתם בתעודות זהות מקומיות הנציח את זרותם ומנע מהם להשתלב בחברה, בהשכלה ובכלכלה ההודית. דור הבנים שנולדו בהודו ושטיבט הייתה עבורם מולדת לא נודעת, אותו דור שעליו גם נמנתה דולקר, חווה מצוקה הולכת וגדלה.
החדשות הלמו בדולקר. היא נזכרה ברועי השב מקבלת הפנים שערך הוד קדושתו. "לשם מה כל מנגנוני הבטחון הללו? מי יירצה לפגוע בו?" שאל אותה מבלי שתדע לענות לו. היא משכה אז בכתפיה. ממילא, אותו יום היה זכור לה לרעה. היה זה היום שבו החל להיווצר ביניהם הקרע. רועי היה המום ממה שאמרה אז על המנהיג הנערץ עליו. עתה הלכה בחילה והתעבתה בגרונה. התעצם בתוכה גוש של אבל וכאב. היא לא הייתה מסוגלת לסכם את התקרית ב"מזל שלא קרה לו כלום". קליפתו של הגוש התופח בה הייתה בושה והכאה על חטא. לנגד עיניה עלתה דמותו של צֶ'נְרֶזִיג הבודהיסתווה שהוויתו חמלה. לבה פעם נוכח היהלום שאחז בין כפות ידיו כנגד חזהו, ביקש את סליחתו ואת חסותו. היא חטאה לו מבלי משים, ידעה, ופנתה אל דרך שההולכים בה מגיעים לכדי נכונות לרצוח. מנין לי הבטחון שהוד קדושתו טועה בדרכו? רק משום שהיא אינה נוחה לי כרגע? כד גדול התנפץ בקרבה. האם הכוח המניע אותי הוא נוחות? האין בי מעבר לכך? שאלה את נפשה.
שיחותיהם החרישיות, ממעטות המילים של הטיבטים כמו פסחו מעל התיירים. הממשלה הטיבטית הגולה החליטה להשתיק את האירוע ולמנוע את פרסומו באמצעי התקשורת. גם הקשמירים מיהרו להסות את פיהם במחשבה שדיבור על התקרית יתגלה כמזיק לעסקים. במסעדה עולם כמנהגו נהג, אך דולקר הגישה את המנות שהוזמנו אצלה במיאוס מוחלט. היא התמלאה געגועים עזים לרועי, ביקשה לומר לו שהוא צודק, שטעתה. בצר לה חשבה על טנזין, הדמות היחידה שהכירה את רועי ואהבה אותו. היא אזרה אומץ וביקשה מצ'ומדן הפסקה בת כמה שעות. הוא לא שאל דבר ובנדיבות גדולה שילח אותה לדרכה. בצעד כושל היא מיהרה במורד טמפל רוד, חלפה על פני השלט המחליד שעליו מצוירת דמותו של הפנצ'ן לאמה, זרקה מבט מלא אימה במעלה הדרך העולה אל עבר מגורי הוד קדושתו ונחפזה אל הספרייה. לא היה לה קשה למצוא את הנזיר. הוא שקד על תרגומו ספר טיבטי לאנגלית.
"דולקר" חייך לעברה, "איזו הפתעה!"
"שלום" אמרה נבוכה, נעצרת במרחק מה ממנו.
"בואי, בואי" אמר לה לאמה טנזין רב הרגישות. הוא הניח לוח אבן על דפי הספר וסימן לה לבוא אחריה. לאמה טנזין חלף במטבח, נטל ממנו תרמוס ושתי כוסות זכוכית וסימן לה לצאת עמו החוצה. הם פסעו אל עבר הצ'ורתן הסמוכה והתיישבו בצדה המוצל.
"מה קרה?" שאל אותה תוך שהציע לה כוס תה.
"אתה שואל? זה כל מה שקרה הלילה. אני מרגישה כל כך אשמה. אני כל כך מתגעגעת לרועי. אין לי אף אחד אחר לדבר איתו מלבדך" גלתה את כאבה. לאמה טנזין לא מיהר לענות. הוא שאל אותה אם היא מכירה את הספר "מעוף הגרודה". כשהניעה ראשה לשלילה סיפר לה בקצרה את סיפורו.
"לאן תרצי לעוף?" שאל אותה. דולקר תלתה בו את עיניה השחורות היפות. תוגה עמוקה ניבטה מהן. היא התקשתה להשיב.
"אני רוצה את רועי" אמרה לבסוף. "אני אוהבת אותו" הצהירה באוזניו.
"מה את מוכנה לעשות כדי לזכות בו מחדש?" שאל לאמה טנזין.
"להילחם" ענתה לו, לחלוחית בעיניה.      


 מנאלי – עיירת תיירות ומרכז תרמילאות בעמק קולו העילי, צפון מזרחית לדהרמשאלה.
 צֶ'נְרֶזִיג – אוולוקיטשוורה, בסנסקריט. הבודהיסתווה של החמלה. שושלת הדלאי לאמה נחשבת טולקו שלו.