קטעים-נבחרים

פרק 10: אחדות

קירותיהן של המערות, השרויים באפלולית תמידית, עוטרו בתבליטי אבן מורכבים, עזי תנועה ומעוררי רושם, של אלים ושל שאר בני העולמות הגבוהים. צעדתי כמכושף לאורך הקירות. מהו סוד קסמו של הפיסול כאן? תהיתי. הרי לא מדובר אפילו בדמויות מפוסלות שניצבו עצמאית. הדמויות כולן מחוברות בחלקן האחורי אל סלע האם וממוסגרות בדופנות הגומחות, שכמו לוכדות אותן מכל עבר. ובכל זאת, ואולי דווקא משום כך, הן כמו מסתערות אל מחוץ לה. מתריסות כנגד קיפאונן ומנציחות בקפיאה רגעי שיא בחייהן. למתבונן המאמין, הסיפור, כמו סופו, מוכר וידוע מראש. אך בפיסול תמיד הוצגו האירועים בשיא המתח שלהם; אותו הרגע שבו כל האפשרויות עודן פתוחות, כשהכף יכולה להכריע לכאן ולכאן. האם ינצחו השדים, או שמא שינוס המותניים האדיר של האלים יביא לניצחונם? המעמד הזה, על כל המתח הגלום בו, שוחזר פעם אחר פעם לנגד עיניו של הצופה, בעוד הוא עצמו ספק נוכח ספק נפקד, שיכול, אולי, לסייע בהכרעה.