קטעים-נבחרים

פרק 12: חיבוץ

בארץ שבה המגע אסור כמעט, ושבה כתף חשופה נחשבת סמל לפריצות מינית, כדי לטבול בנהר פשטו עולי הרגל את בגדיהם ללא עכבות. עירום התחכך בעירום, נשים בגברים, בליל של חזות וזרועות חשופים. גבות שחומים נחשפו ושבו ועטו מלבושים ססגוניים. עירום ללא שמץ של מיניות, לפחות לא כזו הנראית לעין. התופעה הזו, המנוגדת כל כך למקובל ברחובותיה של הודו, הפתיעה אותי תמיד, וכאן בלטה לאין שיעור יותר מכל מקום שראיתי קודם.
    "בוא" נגע פוון קלות בזרועי, ההתרגשות ניכרת על פניו. הוא פנה לעולת רגל שלא הכיר וביקש ממנה לשמור על בגדינו. היא נענתה מיד, בענייניות וברצון, כאילו הדבר הטבעי ביותר הוא שתמתין לצד חפצינו עד שנסיים את הפולחן.
     "תשאיר הכול אִתה, היא תשמור על הדברים". והמצלמה? חשבתי, אך התביישתי לשאול ולהיראות חשדן. הסרתי אותה מעליי והנחתי אותה למרגלות האישה. היה משהו מזכך במעמד כולו ולכן, אף שהחששות אכן התגנבו אל שולי נפשי, שבתי והרחקתי אותן ממני. במהרה ניצבתי בתחתוניי לצִדו של פוון וצעדתי לצִדו אל המים. קרקעית הנהר הייתה נעימה ורכה. שכחתי את שפך הביוב, הנמצא מרחק קצר במעלה הזרם, שעל פניו חלפתי כמה פעמים בימים האחרונים. שכחתי גם את כל הטינופת המושלכת לאורך נתיב הזרימה של הנהר בדלהי, באגרה ובעשרות מקומות אחרים. לכמה רגעים הייתי שם, נתון לחסדיו של פוון ולזרמיו של הנהר, חלק מחווייתו של עולה רגל המגיע לטבילה. בדיעבד, עצם יכולתי לחוות את החוויה כך הכה אותי בתדהמה.
    עמדנו במים עד ברכינו. קווצות שֵער ומחרוזות פרחים חלפו על פני עור קרסולינו, זורמים הלאה. פנינו לעבר השמש שזרחה לא מזמן והצמדנו את כפות ידינו זו לזו. פעלתי כמעט מתוך אינסטינקט. פעמים כה רבות עקבתי אחר התנהלות הטקס לפרטיו, ועתה ביצעתי אותו ללא כל צורך לחשוב על שלביו השונים. המים נאספו בכפות ידיי הקעורות, הורמו אל על וזלגו מהן, המוטות קלות לפנים, בחזרה אל הנהר, ניגרים מול השמש ועם קרניה. פוון המהם את הגַנְגָה אַרְטִי, התפילה המיוחדת, ואני אחריו. "אוֹם גֵ'יי גַנְגָה מָאתָה" הסתננו מפי מילות ההלל בלחש. לאחר מכן צעדתי כמה צעדים לפנים וטבלתי את מלוא גופי, עד מעל לראשי, במים. צינתם עוררה אותי והפיחה בי חיות אחרת. לרגע הייתי אני לבדי בנהר. ידעתי שפוון טובל לצדי. שמעתי את צליל המים המותזים כשצלל בהם. יכולתי לחוש גם את כל יתר ההמונים, ובכל זאת – כשצללתי אל מתחת למים נדמו כל הקולות, וכשעליתי מהמים, שקט גדול מילא אותי. שלוש פעמים צללתי כך, מכסה את קדקודי במים. בזאת תמה הטבילה. כשסבתי על עקביי עמדתי מול הגדה השוקקת אדם. נשים רבות רכנו לכבס במים את הסארי הרטוב שכרגע פשטו מעליהן. איך הן מכבסות במים המלוכלכים הללו? תהיתי בלבי, ולפתע קלטתי שבמים המלוכלכים הללו טבלתי כרגע, ושאני עדיין ניצב בתוכם. ההבנה הזו לא שינתה את תחושת הזיכוך כהוא זה.
    "המים מלוכלכים. איך נהר כל כך מלוכלך יכול להיות כל כך קדוש?" פלטתי למרות תחושת ההתעלות.
    "אמא גנגה גדולה מספיק בשביל לספוג הכול" השיב פוון, שם קץ לפליאתי.