קטעים-נבחרים

פרק 7: פרות

הוא היה ילד רחוב שהתרוצץ יחף בין הבליינים, לבוש בבגדים מטולאים שהיו גדולים ממידותיו, ותבע בעיקשות ובחוצפה כלשהי את נדבתם. גם עליי הוא לא פסח. נעצתי בו מבט משתהה, והוא מיהר להשפיל מבט במבוכה. לפתע ניכר בו שהוא ילד. ילד חסר ביטחון שעובד למחייתו, בעיקשות, בחוסר בררה. הוא שבה את לבי.
    "נמסטה. אני נבו. ואתה?" שאלתי.
    "שמי סַנְדִיפּ, אדוני" ענה.
    "נעים מאוד, סַנְדִיפּ. אל תקרא לי 'אדוני', אתה כבר יודע את שמי, נכון?"
    "כן, אדוני" ענה מיד. חייכתי.
    "בוא, סַנְדִיפּ, נלך לאכול משהו!"
    סנדיפ נענה בשמחה להצעה. התיישבנו זה מול זה בדהאבה קטנה. קערות אורז, דאל וסַבְּגִ'י הונחו בינינו, ולצדן כמה צ'פאטי טריים. ריח עז של כוסברה עמד באוויר.
    "בן כמה, אתה, סנדיפ, ארבע-עשרה?" שאלתי.
    "כן, אדוני, אה, סליחה, אדוני. איך אתה יודע?" שאל בהפתעה ואני חייכתי במסתוריות. גם סנדיפ חייך.
    "סנדיפ, איפה אתה גר?" בצעתי מהלחם הטרי שהוגש לנו, וסימנתי לו שיעשה כמוני, בלי להתבייש.
    "סוּגָ'אטָה" ענה והצביע מזרחה, תוחב לפיו ירקות מבושלים מגולגלים בצ'פאטי.
    "היכן אתה לומד?" שאלתי.
    "בכפר, יש שם בית ספר" ענה בין לעיסה ללעיסה. אהבתי את הפשטות שבה התנהג וענה. ללא גינונים מיותרים. חתול רחוב מחוספס, חשבתי, ואמדתי את הזיק הפיקח שבעיניו.
    "ואיך זה שאתה לא לומד היום?"
    "היום אין בית ספר. יש חופשה" השפיל שוב את מבטו.
    "גם אתמול הייתה חופשה? כי ראיתי אותך מסתובב כאן" גיליתי. סנדיפ כבש פניו בקרקע וידו השתהתה על הצ'פאטי במקום לבצוע אותו.
    "זה בסדר" אמרתי באי נוחות, "אני מבין שאתה עוזר למשפחה, נכון?" הוא הנהן.
    "לעזור למשפחה זה טוב, אבל חובה גם שתלמד. אם תלמד ותהיה תלמיד טוב תוכל למצוא הרבה עבודות טובות ותוכלן לעזור למשפחה שלך הרבה יותר" הבטחתי.
    "אתה תעזור לי?" שאל מעל צלחתו במבט כלה.
    הבנתי שלא אוכל לסרב. לתת לו כסף סתם כך לא רציתי. חשבתי והפכתי בדבר בראשי, כיצד אוכל למצוא דבר מה שהוא יוכל לעשות למעני ושתמורתו אוכל לשלם לו?
    "סנדיפ, אתה נולדת כאן?" שאלתי.
    "כן" ענה.
    "אתה מכיר טוב את סיפור חייו של בודהא ואת המקומות הקדושים לו?"
    "כן, אדוני, ברור, זה הבית שלי" השיב.
    "מה דעתך להדריך אותי בבּוֹדְהגָיָה ולספר לי את סיפורו של בודהא?" שאלתי. עיניו של סנדיפ נצצו.
    "טוב, אדוני".
    "אבל, יש לי תנאי, תפסיק לקרוא לי 'אדוני'. בסדר?"
    סנדיפ הנהן.