קטעים-נבחרים

פרק 9: זנבות

מיד לאחר שהותרו המטופלים מכבליהם הם קרסו במקומם. חלקם התיישבו באטיות על הקרקע, אחדים איבדו את הכרתם. מלוא קומתם הם צנחו על הרחבה, ושבו להכרתם רק כעבור דקות ארוכות ומאיימות. בנפלם לעתים נחבטו בקיר או ברצפה, ולעתים נתמכו בעוד מועד בידי המלווים שניצבו בסמוך אליהם. כשניעורו, נראה שהם שרויים במצב תודעתי שונה לחלוטין מזה ששרו בו קודם לפולחן. המטופלים שעברו את הטקס הוזזו מעט הצִדה, כדי לאפשר למטופלים נוספים להתייצב לפני האל, בסמוך לכוהן. אלו שסרו הצִדה נותרו לשבת במעגל צפוף שמרכזו היה הכוך האפל שבו שכן סמשאן בהרו. בהדרגה התגבר בגופם רעד. כאילו שלט כוח חיצוני בגופם, התחזקו הרעדים יותר ויותר, עד כדי אבדן שליטה מוחלט.
            לפי כלל לא כתוב, החלו ידיהם של המטופלים לנוע באופן בלתי נשלט. לחלקם התקשו כפות הידיים והאצבעות כמו קפאו, בתנוחה כלשהי שהזכירה גזע עץ מסועף. גם במהלך הרעידות העזות נשמרה הנוקשות, כאילו שרירים אחדים פסקו לפעול, ואילו אחרים התכווצו. הידיים נראו כנעות על ציר אחד בלבד. הרעד התפשט בהדרגה במעלה הזרועות והתחזק יותר ויותר. הכתפיים נעו בעוצמה, חבטו לשווא באוויר, מנסות להמריא, כאילו הן מחוברות לכנפיים דמיוניות כבדות שבכוחן לשאת את הגוף מעלה. אך בעוד הכתפיים, כגדמי כנפיו התלושות של פרפר, ביקשו מעלה, היו כוחות שמשכו את הגוף, שהפך כבד כמו גוש מתכת דחוס, מטה. הרעד המתעצם גלש במורד הגוף והשתלט על הרגליים המשוכלות, שחבטו בקרקע בחוסר אונים, כחבוט עגל עקוד על המזבח. נדמה שהרעד הופך לישות בפני עצמה, ישות ששולטת בגוף. כריבון הוא שב וטיפס במעלה עמוד השדרה אל הראש, והראש החל אף הוא להיטלטל. תחילה נע הראש מצד לצד בתנועות קלות. במהרה החל לנוע במעגלים מתרחבים ובעוצמה הולכת וגדלה. שערן הארוך של הנשים נפרע וסרטט חישוקים גדולים ושחורים של כאב בחלל האולם. פתיתים כהים של יגון, שצבעו זפת, ניתזו אל מחוץ למקדש. חלק מהמטופלים טילטלו את ראשיהם בצורה כה עזה עד שנראה היה כאילו ראשיהם עומדים להתנתק מגופם בכל רגע, לעוף ככדור משחק ולהתנפץ על אחד הקירות, או להתגלגל מטה במורד הגבעה