קטעים-נבחרים-1

פרק א‘:

מבעד לדוק הדם הקרוש על עיניו הנפוחות, העצומות כמעט, שאותן פקח אט אט ובמאמץ לא מבוטל, הבחין בנשרים המרחפים מעל. הם התוו מעגלים גדולים בשמיים ומפעם בפעם נכנסו אל תחום ראייתו המצומצם, צלליותיהם הגדולות מסתירות את בוהק השמש העז, מטילות צל כבד על פניו הפצועים. הוא שכב על גבו, פשוט איברים, מוטל במרומי מדרון טרשי וצחיח, לא רחוק מהמערה שבה הסתתר.
מיד יבתרו את גופתי, הרהר בחרדה מהולה בשלווה, המאפיינת את מי שיודע את שצופן לו העתיד. הוא ציפה לדמות הנזיר שתגהר מעליו כשבידה סכין גדולה וחדה. אני הרי מת, הבהיר לעצמו ושינן את הדרך שעל נשמתו לעשות עתה, בנחישות ובבטחה, הלאה אל מחוץ לגוף והרחק מהעולם, כדי להבטיח שגלגולה הבא יהיה טוב. צורתה של "עין" במעקה העץ הסוגר על מיטת ילדותו קמה פתע לנגד עיניו, לופתת אותו בקורים המתרחבים שמקיפים אותה. זיכרון ילדות קדום, עוטה פיג'מה פרחונית. טבעות העצה המתפשטות, הסוגרות על הכתם השחור, כמו נסוגו לצדדים בעוד העין הכהה התעצמה והלכה; עיניים רושפות בקעו מתוך אפלתה ושוליה התחדדו לאצבעות שבקצותיהן נשלפו טופרים מעוקלים. משווה לנגד עיניו את ההתנסויות הקשות שצפויות עתה לנשמתו הנפרדת מהגוף, הוא ניסה להעמיד מולו את המפלצות מזרות האימה שבוודאי יופיעו בעקבות החלוצה מילדותו, מפלצות שאותן, כך ידע, עליו להדוף ללא פחד. אין לך ממה לפחד, הזכיר לעצמו, הן ריקות מקיום עצמי. דפי ה'בָּארְדוֺ טוֺדוֺל'כמו נפתחו מאליהם בנבכי מחשבתו. הוא עלעל בזיכרונו המעומעם, שנעור עתה לחיים וכמו קרא בספר לאטו, בהמהום חרישי;
"הו, בן למשפחה אצילה, עתה הגיע רגע מותך. אינך היחיד שעוזב את העולם. המוות אוסף אליו את כולם, כך שאין טעם שתתכחש לו. אין כל סיבה שתתקומם נגדו ואין גם אף סיבה שתֶּאחז בתשוקה לחיים הללו". בהדרגה החל לחוש את גופו הדואב. איבריו הנוקשים היו ספוגים כבדות. שטפי הדם העזים הסבו לו כאב כה חד עד שלא היה מסוגל להניע אותם. האם אני כבר מת? השמש היוקדת צרבה בעיניו. תחושת צמא פעפעה בגרונו המשתנק ובמעלה שפתיו המבוקעות. אני עדיין חי, חלחלה ההבנה היבשה לתודעתו. לא הייתה בה חדווה, אלא בעיקר הפתעה. הכיצד?
צלילים עמומים בקעו ממרחק בלתי נתפש, אך לפתע אחזו ידיים עלומות בגופו. פנים מטושטשות רכנו מעליו מבלי שהטילו צל. יד אוחזת מטלית רטובה וצוננת נגבה את פניו והזליפה כמה טיפות מים אל פיו.
"הוא חי", שמע עת שהונף באוויר. לאן הוא נלקח? הוא לא עסק בכך. הוא שב ואיבד את הכרתו.
 

בארדו טודול – מילולית: 'שחרור דרך שמיעה במצב הביניים'. הספר מוכר כ"ספר המתים הטיבטי" כיוון שתורגם לשפות זרות מיד לאחר ספר המתים המצרי והדבר הקנה לו פופולאריות רבה.
משפחה אצילה – כינוי לקהילה הבודהיסטית.