קטעים-נבחרים-1-2
ספרים

ליצירת קשר:

הודו כי טוב - קטעים נבחרים

  • "בקבלה יש כמה סודות שאפשר לקרוא להם "מוכרזים". אחד מהם הוא "סוד הנסירה". זה אחד הדברים הבסיסיים בפנימיות התורה. הסוד אומר שאדם וחווה נבראו בהתחלה כאדם ראשון, שהיה גם זכר וגם נקבה ‏–‏ אנדרוגינוס. מוסבר שנבראו מחוברים גב אל גב. מצד אחד הם היו מחוברים, ומצד שני לא יכלו להיפגש. זו הקרבה הגדולה ביותר וזה גם שיא הריחוק. אין "פנים אל פנים". בקבלה זה נקרא "אחור באחור". כדי להגיע למצב של פנים אל פנים צריך לעבור נסירה. זה תהליך כואב ושותת דם, אך הכרחי. תהליך הנסירה הזה נקרא "גלות". חייבים להתנתק כדי להתקרב, אתה מבין? יש קרבה שהיא מרחק, ויש מרחק שהוא קרבה. הודו, מבחינתי, היא סוד הנסירה."

    (מתוך השיחה עם נחום)
     
  • "חזרתי ארצה בדיוק לפני פסח, ושבועיים אחר כך הלכתי לישיבה. תכננתי ללכת מיד אחרי החג, אבל זה היה קשה. הצעד הראשון הוא תמיד מדרגה שצריך לדלג מעליה. ביום שהגעתי לישיבה ברמת אביב התקיים הגמר של מכבי ביורוליג. חשבתי אם להישאר לראות את המשחק או לנסוע לישיבה. החלטתי לנסוע, אבל בדרך נזכרתי שיש קניון ברמת אביב והחלטתי ללכת לצפות במשחק שם. הרגשתי קצת בושה – שהישיבה שכל כך חיכיתי להגיע אליה נמצאת כמה דקות ממני והנה אני רוצה לראות משחק. גם התביישתי מהמבטים של האנשים, כי כבר חבשתי כיפה והכול. בפסקי הזמן פתחתי את החומש ולמדתי. במחצית שימי התקשר אליי, הוא בדיוק היה בביקור בארץ. הוא שאל אותי איפה אני, ואמרתי לו שאני בדרך לישיבה, רואה את הגמר. שימי אמר לי, וזה היה לי ברור, שאני צריך לקום ולצאת מיד. אמרתי לו שאין מצב. שימי אמר לי "תאר לך שאחד השחקנים יעצור פתאום באמצע המגרש ויחשוב על חסידות. הוא ידפוק לכולם את המשחק. ככה גם אתה, בזה שאתה רואה את המשחק אתה הורס לכולם. זו הזכות שלך, הישיבה". נשארתי עוד קצת לצפות, אבל שלוש דקות לפני הסוף קמתי. הבנתי שזה הדבר הנכון. יצאתי מהקניון. הרחובות בדרך לישיבה היו ריקים, ופתאום מחאו כפיים מכל הבתים. היה ברור שמכבי ניצחו, אבל אני הרגשתי שלי הם מוחאים כפיים. שניצחתי את התשוקה שלי. מכבי כבר לא עניינו אותי יותר."

    (מתוך השיחה עם נתן)