תגובות

מסאלה - תגובות

  • 0

    title

    הי יותם.
    אנחנו לא מכירים,אך נידמה לי ,שבעקבות קריאת הספר"מסאלה" ,אותו קיבלתי באקראי(או שלא), הספקתי להכיר צדדים באישיותך.
    סיימתי זה עתה לקרוא ותחושותי אמביוולנטיות. מחד, הכתיבה, התיאורים, הירידה לפרטים,התחושות העולות במהלך הקריאה,העושר התרבותי והמגוון האנושי, הרעש והשקט,הבנה עד כמה שניתן את הדתות, האינטגרציה...ועוד, השאירו עלי רושם עמוק, כאילו ביקרתי,נשמתי,חשתי את הודו בכל 5 חושי ואף יותר.
    יחד עם זאת נדמה לי שהודו באמצעות הספר (ויצא לי לטייל בעולם),השאירה עלי חותם של "כאוס", "מסאלה", טירוף אנושי, שמחד מאוד מאתגר,ומאידך דוחה במידה זהה.
    יש ולעיתים ,שחשתי גועל ודחייה,ובפעמים אחרות במהלך הקריאה אף סקרנות עצומה ורצון לצעוד בעקבות סיפוריך.
    זו גדולתה של כתיבתך.
    הספר ללא ספק השאיר בי חותם, על כך תודתי.
    שא ברכה, הוכחת שאתה איש עם רגישות וסקרנות,אומץ ורצון לחוות ולספר.
    על מדפי כבר מצפה ספרך הנוסף " חמצן דליל" .
    שמחתי להכירך באמצעות כתיבתך העשירה והספר החשוב,האיכותי והמשפיע שכתבת.
    עפר זעירא

     
  • title

  • יותם שלום
    קראתי עכשיו את ספרך מסאלה ואני כולי נפעמת. אנחנו, בן זוגי ואני, נוסעים בסוף אוקטובר לגוג'ארט וחיפשתי ספר שיוכל לתת לי נופך נוסף לנסיעתנו (זו פעם חמישית באזורים שונים של הודו). לא תיארתי לי שאזכה לחוות חוויה כל כך עמוקה ומרגשת, עם תיאורים מדהימים של מפגשים עם אנשים מלווים בסיפורי המיתולוגיה ובמפגש עם התרבות ההודית על (חלק) מגווניה העמוקים ביותר. וגם להרבה מחשבות מי אנחנו ומה מקומנו בעולם הזה. הספר גרם לי לסערת רגשות כזו שקשה לי להמתין עד מועד הנסיעה. מה עוד שחלק גדול ממנו מתרחש בגוג'ארט. אגב, אנחנו מתכוונים להיפגש גם עם ההיג'רות (בקוטה).
     
    ועל כך, תודה מקרב לב.
    תמר

    21.9.2015
  • מעולם לא ביקרתי בהודו.
    הספר מסאלה לקח אותי למסע מדהים, מרתק, סוער ומטלטל. מסע ברחבי הודו, בתרבותה, במיתולוגיה שלה, ברחובותיה, בעונייה ובעושרה. אך לא רק... הספר לקח אותי גם למסע אמיתי וחשוף בתוך תוכי, תהיות על משמעות החיים ועל המסאלה הפנימית שלי. כשסיימתי לקרוא, כמו בסיומו של מסע מוצלח, מצאתי את עצמי מבולבלת ומותשת, כמהה לעוד טעימה, עוד הרפתקה. 

    הייתי רוצה להישאר בין דפי הספר לעד ואין לי ספק שאחזור לעיין בו במהלך חיי.

    רוזי
    23.9.2014
  • סיימתי זה עתה לקרא את כל 500 וקצת העמודים של מסאלה...אולי אני משוחדת כי אני חובבת הודו מושבעת אבל... יותם יעקבסון מצליח לצייר תמונה כל כך מורכבת, כל כך חיה, כל כך לא מוכרת של הודו שחווית הקריאה שלי היתה גם הופכת קרביים מחד וגם מחוייכת וקלילה מאידך. הודו גדולה, לא נגמרת... כך כותב גיבור הספר לאמו ואני כל כך מזדהה. כל מרגש לקרא כותב חדש ומרענן שלא נופל לשום קלישאה של ישראלים בהודו אלא פשוט מנגיש את תת היבשת להושיט את היד להטות את האוזן לטעום להריח לחשוב לחלום. נפלא ומומלץ.

    נילי ספיבק 

     
  • מעולה. סופסוף משהו נורמאלי על הודו בלי כל ההתייפיפויות הרגילות של ישראלים שמחפשים את עצמם בהודו. מסאלה פשוט מספר על הודו. נכון שהמספר ישראלי אבל הגיבורה האמיתית היא הודו. מומלץ בחום.

    אבי דדיה

    2.12.2013
  • יותם יקר שלום רב,
    אני חושבת שכתבתי לך כשהייתי די בתחילת הספר עד כמה אני נהנית ומחכה לשעות הערב המאוחרות כדי לצלול בסיפורים, במראות ובמחשבות שהבאת שם. ואכן, ההנאה והעניין נמשכו עד הסוף.
    לקראת הסוף, לפני הפרק על הקומבלה-מלה, הרגשתי שאני קצת מתעייפת מסיפורי האלים. אך זו בטח בעיה פרטית שלי של מקום בראש לקלוט כל כך הרבה פרטים וסיפורי סיפורים.
    הרגשתי כאילו אני מטיילת אתך במקומות שבהם היית, ראיתי את הצבעים, חשתי את החום, הקור, הצפיפות, הבדידות, הביחד, הגעגועים הביתה, ההתעלות הרוחנית, הגועל נפש וכל קשת הרגשות שמרגישים במסע ובמיוחד בהודו.
    כל הזמן ליוותה אותי התחושה שאתה חושף בפני הקורא מחשבות ותחושות מאד מאד אישיות, שאתה פותח וסוגר. הבנתי שהתחלת את המסע בהודו לפני יותר מעשר שנים ואתה כותב אותו כשחלק מהתהיות שלך לגבי עצמך והזהות שלך כבר נפתרו.
    בקריאה של הספר הבנתי עד כמה הודו, התרבות שלה וההודים והחיים בה הם ערבוב של קצוות וניגודים מכל הסוגים והמינים. הבנתי שמי שמטייל בה לעומק ומרשה לעצמו - יודע למצוא את הניגודים החיים בכולנו, להגיד אותם בקול ולנסות לחיות אתם חיים טובים.
    אני הייתי בהודו רק חודש, ואני חושבת שבחלקו הייתי קצת בהלם, ובחלק האחר הייתי בלאדאק שזה לא כל כך 'הודו'. אני מאמינה שאם אחזור אליה אחרי שקראתי בספרך אבין הרבה שלא הבנתי, אשים לב למה שלא שמתי לו מספיק תשומת לב.
    בו בזמן שקראתי את 'מסאלה' בננו הצעיר טייל ועדיין מטייל במזרח. עכשיו הוא בהודו, חלק מהזמן עם החברה שלו, חלק מהזמן עם אנשים שהוא פגש בדרך, ועכשיו הוא לגמרי לבד במדינת סיקים. הוא מתחבר למקומיים שפוגש בדרך, משוחח אתם (יודעים שם אנגלית טוב, רובם), ישן בבתים שלהם, אוכל אתם את האוכל שלהם, שותק הרבה, חושב הרבה, וכשמתאפשר לו ויש אינטרנט הוא כותב לנו ומדבר אתנו. ואני כל הזמן חושבת עליך. איך לפני עידן האינטרנט היית שם, לא תמיד יודע היכן תישן בלילה, לפעמים עייף מאד, לפעמים בודד.
    ואחרי שסיימתי את הספר אני יודעת שכל זה היה לך כדאי.
     
    אני ממליצה על הספר לכל מי שאני חושבת שפתוח לספר מהסוג הזה, וכל הזמן כותבת לבני, שכשיחזור הוא 'חייב' לקרוא בו.
    ממש תודה שאפשרת לי לחוות אתך ולהבין משהו מהתרבות המופלאה הזאת
    ומחכה מאד לספר הבא ולספרים אחריו.
    שלך, אסנת

    9.3.2013
  • הי יותם,
    אני קוראת את הספר שכתבת על הודו, ומאד מאד ניהנת. אם בכתיבה עסקינן, הרי שאתה יכול לשמש כמופת ומודל לחיקוי. פשוט נפלא. שלא לדבר על החוויה המתחדשת מול קריאה על מקומות בהם טיילתי. תודה תודה, ובהצלחה רבה.
    איריס

    2.1.2013
  • הי יותם,
    בסוף אפריל ממש לפני שטסתי להודו, חברה יקרה לנתיבי ההודיים והיהודיים בנבכי האוניברסיטה, הביאה לי במתנה את הספר שלך. מסאלה.
    הגעתי להודו וגמעתי אותו תוך שבועיים שלושה. מיקדת עבורי את הטיול שאני רוצה ומאחלת לעצמי-טיול של גילוי פנים הלב של הודו, בתקווה שאזכה לראות גם את השתקפות פנים הלב שלי. החלטתי על הטיול ברגע קשה בחיי- אמי האהובה גססה מסרטן בטיפול נמרץ. ואני ידעתי, כמו עם אבי שנפטר לפני עשור- הודו תעזור לי לאסוף את שברי הלב ולאחותם שוב יחד, בטלאים צבעוניים ולא תמיד הרמוניים. כך הוא ליבי.
    שבוע אחרי שסיימתי את הספר נכנסתי לקורס ויפאסנה בדהממה שיקהארה בדרהמקוט. המורה שלי הייתה לא אחרת מאשר ד"ר שנטו פטל, מבהוג'. התרגשתי כ"כ מהמקרה, וסיפרתי לה על ספרך שבו היא מוזכרת. היא ביקשה את פרטיך ותרגום של הקטע שבו היא מופיעה, מתנצלת שוב ושוב על שזרקה אותך מבית החולים באותו יום. בשנה הבאה היא מגיעה לישראל להעביר קורס ויפסנה. 
    אשמח אם תרשה לי לתת לה את פרטיך ולתרגם לה קטע מהספר, בו היא מוזכרת. אני מתרגמת במקצועי, למרות שאיני עוסקת בספרות. מקווה ומייחלת לעשות צדק לכתוב.
    ד"ש מהימצ'אל היפה,
    מירי 

    18.6.2013
  • תודה יותם,
    הודו שלי, באיזו זכות השימוש במילה "שלי".
    השפה העברית המופלאה שלך והכתיבה העדינה
    מיד בתחילת הקריאה ועד..."אגדה אמיתית".
    הודו ויותם שניים שהם אחד. אין צורך לפרק ולהרכיב
    ולבנות, הכול מתאחד ומתמזג.
    תמהיל רוחני וחומרי בתיאורים שכה ברור שהם אתה,
    הספר הוא אתה.
    הודו ויותם שתי אהבות, בהודו אלוהויות רבות ולי
    אהבות רבות.
    הלשון המדויקת ובחירת המילים בקפידה, משהו
    שתמיד דבר אלי.
    האם זו הודו? לטעמי, זהו יותם, חוויות החושים ודמיון  
    פורה, תיאורים בהם הגבולות מטשטשים.
    לקחת אותי למסע מרתק, קשה ואיתו סיפוק.
    מסע למחוזות ידועים לי פחות ולמחוזות ידועים יותר.
    מסע שמשאיר משהו ומלווה את האדם הלאה בחייו.
                                   בברכה לחיים טובים, מעין.

    3.4.2013
  • סיימתי כרגע לקרוא את הספר מסאלה, היה ממש מרתק. טיילתי בהודו בערך שנה וחצי מחיי והרבה דברים לא היו ברורים לי על התרבות והדת של הודו. לאחר קריאת הספר אני יכולה לומר שהספר מגיע לעומקים ומידע שלא מצאתי בשום מקום אחר... תודה לך יותם .

    כנרת

    22.3.2013
  • ערב טוב,
    לפני כחודשיים, כשבני האמצעי יובל הודיע כי הוא נוסע להודו, נבהלתי והזדעזעתי. לא עזרו דברי והסברי, הוא החליט כי הוא רוצה לבזבז את הכסף שצבר אחרי שנת עבודה, ולעשות טיול שחרור כמקובל לבני גילו. באקראי שמעתי ראיון רדיופוני שלך ברשת ב', בו למדתי על ספר שכתבת ובו מעין יומן מסע וספור על תרבות הודו. קראתי עליך בגוגל ורכשתי את הספר. ראשית נתתי ליובל לקרוא, ואחרי שנסע בשעה טובה, התפניתי לקרוא בעצמי.
    הספר מרתק, ומלא כרימון בהווי, תרבות, סיפורים, צבעים וטעמים. היו רגעים בהם דמיינתי לשמוע ולהריח את הקולות והריחות. יצא שסיימתי את הקריאה ביחד עם סיום הקומבה מלה הגדולה, כך שגם יכולתי לגלוש בגוגל, ולראות ממש תמונות והאירוע המונומנטאלי הזה.
    אתה ודאי תוהה מה לקחתי לעצמי מהאפוס הזה שכתבת?
    ובכן לקחתי דברים הרבה. אולם אולי הדבר החשוב ביותר שלקחתי, מצוי בספרך בעמוד 478. כאשר אתה משוחח עם ראג' ומסביר לו מדוע אתה רוצה לחזור ארצה. אתה כותב/ אומר בין היתר, ציטוט :
     
    "אני רוצה ללמוד, אני רוצה ליצור, ואולי גם אצליח להעביר הלאה את החוויות שלי, ואהיה לאנשים גשר בין – תרבותי, כזה שיאפשר לאנשים להשקיף על עולמם מזווית קצת אחרת, להביא אותם למקום שממנו יוכלו להשקיף מנגד, למקום שממנו יוכלו לראות שלצד המרכז של הווייתם יש הרבה מרכזים אחרים, שונים משלהם, אך ממשיים וחשובים לזולתם".

    כמה פשוט וכמה נכון. כמה חשוב דווקא היום כאשר מידיי יום אנו נתקלים במעשים נבזיים של הדרת נשים, אלימות כלפי מיעוטים, והנורא מכל גזענות!!!! אנחנו היהודים, שסבלנו 2000 שנה מגזענות, מוציאים מקרבינו את התופעה הנלוזה הזו.
    אני רוצה להודות לך על החוויה, האינטלקטואלית והרגשית כאחת, שהענקת לי בעת שקראתי את ספרך. לו היה הדבר בידי, הייתי הופך אותו לספר חובה בקריאה בבתי הספר שלנו. אולי הילדים שלנו יגדלו לאווירה שוויונית, מכבדת, לומדת ורגישה, תכונות שמגלה נבו לאורך כל הסיפור אותו הוא מגיש לנו.
    ולבסוף, קצת נרגעתי והחששות שלי לגבי בני המשוטט לו שם בתת היבשת. אני מקווה שיחזור עם מעט מההארה עליה אתה מספר וידביק גם אותי בחוויה. ממתין בקוצר רוח לספר הבא שלך. אתה חייב להמשיך ולכתוב.
          שלך בתודה,
             ד"ר גיורא וורבר

    16.3.2013
  • סיימתי לקרוא את הספר לפני חמש דק' ולא יכולתי לחכות לבוקר לכתוב ולומר תודה.
    בין נופים פיזיים לנופי תרבות והיסטוריה, בין הארצי והמחשבה הניתקת מחבלי היומיום הגשמי...
    אני לא יודע אם זו ההיכרות עימך או אופן הכתיבה (אני מניח שהשילוב בין שניהם), מה שזה לא יהיה הצלחת לסחוף אותי למסע שמזמן לא היה לי כמוהו. בין רגעים שהבטן התכווצה בכאב לפסגות שבהן רציתי לצעוק מרוב אושר, בין חיוך וצחוק לבין דמעות שניקוו בזווית עיני.
    העובדה שהספר מסתיים בפסוק תת תוום אסי (כך מסתיים מילון המושגים המסיים את החלק הכרוך) איננה מקרית בעיני.
    עם הרבה אהבה וצפייה...

    גיא בנד
    2.1.2013
  • קיבלתי את הספר כמתנה מבתי שמכירה את התעניינותי בהודו. כבר בתחילת הקריאה הספר ריתק אותי כספר מתח (למרות שאינו כזה) הקריאה סוחפת אותך לתוכה. התיאורים מדויקים כסכין מנתחים ועושים חשק לחזור לשם. התיאורים אינם "מלוקקים" ומציגים את כל הבליל שהוא הודו. יישר כח יותם.

    מיכאל בנדקובסקי
    2.1.2013
  • שבת שלום יותם
    זה עתה סיימתי לקרוא את ספרך ואני רוצה להביע את התפעלותי ואת התרשמותי העמוקה ממנו. קודם כל מהעלילה מעוררת הקנאה (חבל שאני לא צעירה בכמה עשרות שנים), מהפגישה עם הדתות והאמונות שאתה משלב בצורה כה מושכת ובעיקר מפני שספרך נתן לי מענה לשאלות ומבוכות רבות שהתעוררו אצלי בטיולי בהודו. כל זה מתובל באגדות וסיפורי עם כאשר הכל מתערבב ויוצר עלילה מרתקת שאי אפשר להפסיק את קריאתה.
    שם הספר מצביע על תערובת התבלינים המיוחדת למאכלים ההודיים והנותנת להם את ריחם וטעמם המיוחד. ואכן הספר הוא מסאלה אחת גדולה הוא מכיל תערובת של תרמילאות סקרנית המביאה את גיבור הספר למקומות זרים ומוזרים,  של היכרות עם שלל טיפוסים מיוחדים במינם, של שפע ידע על התרבות, האמונות והדתות השונות ובעיקר נפרשת לפנינו הארץ המסתורית על סתירותיה ומנהגיה המעמידים בפנינו, אנשי המערב, סימן שאלה אחד גדול.
    הספר כתוב בעברית מצוינת ומתובל בביטויים בשפות ההודיות (עם תרגום, כמובן). תענוג צרוף. ממליצה למהר לחנות הספרים הקרובה ולרכוש את הספר. אני בטוחה שגם אני עוד אחזור אליו כעבור זמן ומקווה (וגם ציפור קטנה לחשה לי) שספר נוסף בדרך.
    מלוא ברכות להצלחה.

    בינה דיבון

    29.12.2012
  • ילדתי הקטנה בת התשע סיפרה לי לפני כמה ימים כי היא הביאה לכיתה [ד'] את משל הלוטוס. "איזה משל"? שאלתי אותה בפליאה. "המשל, מהספר של יותם", היא מיהרה להשיב והוציאה מילקוטה ציור של פרח הלוטוס שציירה וכתבה מאחוריו: "אם לא ניקח ללב דברים אז החיים יהיו טובים, לבנים וצחים. כמו פרח הלוטוס שאפילו לא נוגע בכל הדברים שמסביבו, כך אנחנו בעולם צריכים להתייחס למה שרק טוב ולא לגעת בכל הדברים הרעים".

    אני שומעת נרגשת את דבריה, פותחת שוב את הספר 'מסאלה' שמלווה אותי ירח שלם ומשמעותי ושם בעמוד 77 אומר הזקן החכם על גדת הנהר: "עלינו, בני האדם, להיות כמו פרח הלוטוס. הלוטוס צומח מתוך המים הבוציים מלאי הרקבובית, אך הוא עולה מעליהם בלי שיידבק בו רבב. אז הוא מצמיח תפרחת נפלאה, חפה מכל פגם וכתם. אתה מבין, בחור, כך גם עלינו להיות! עלינו להתעלות מעל כל הלכלוך הקיומי שבו אנו מתפלשים..".

    "את מבינה, אמא, כל אחד צריך לדעת את משל הלוטוס", היא פוסקת ובעיניה השחורות אור. "את קוראת את הספר 'מסאלה'?" אני שואלת אותה בדריכות. "כן", היא משיבה. "יש שם המון משלים יפים וגיבור שנוסע אבל השפה קשה". 
    היא מעניקה לי את ציור הלוטוס במתנה. עוד רגע יקר מפז בחיים האלה.

    תודה, יותם יקר. שאתה שותף לפז הזה.
    צילה

    25.12.2012
  • ליותם שלום, 
    רציתי לברך אותך על ספרך המרתק ״מסאלה״.
    מסעך המופלא מעורר בי רצון עז לקחת תרמיל ולצאת בעקבות מסלולך, מסע אנושי רב חמלה ואהבת האדם.
    נופיך הם נופים פנימיים, ליריים ומלאי תוגה.
    אך יותר מכל אהבתי את הגיגך, את קול המחשבות והשאלות שבינך לבין עצמך, ואת האומץ לעמוד מולם.
    תבורך.
    תודה
    טובה טורין

    17.12.2012
  • ליותם שלום
    לאחר שגמרנו (רותי ואני) לקרוא את ספרך "מסאלה", הרגשנו צורך לכתוב אליך כמה מילים.
    היינו בהודו פעמיים, פעם במרכז הודו ופעם בצפונה (טיול ג'יפים), אני מכיר את המיתולוגיה ההודית, את ההינדואיזם ואת הבודהיזם (מקריאה רבה ולימוד, ודאי לא כמוך), ועם זאת, הספר גרם לנו התרגשות רבה, הצלחת, באמת, לעשות מסאלה מכל מה שמאפיין את הודו - דתות, אמונות, מנהגים, תיאורי נוף וטבע ונוף מיושב, ועל כל אלה - תיאורי נוף אנושי רחב ומדהים.
    הרגשנו עצמנו מטיילים בהודו יחד אתך וחשים את התחושות, הריחות, הקרבה הנובעת מתוך האנשים המקיפים אותך וצוללים בדמיון בעקבות הסיפורים. אנחנו בדרכנו לטיול בדרום הודו בטיול ומודים לך מאוד, משום שנראה לנו כי הספר הוסיף לנו למפגש שלישי זה עם תת היבשת המיוחדת.
    להזכירך, שנינו, רותי ואני, היינו בטיול לאוזבקיסטאן בהדרכתך.
    ושוב תודה על שעות מהנות של קריאה
    רותי ויגאל דרורי

    15.12.2012
  • סגולתו של הספר מסאלה שניתן לקוראו בכל מיני אופנים. יש קריאת פשט ויש קריאת דרש, יש קריאת רז ויש קריאת סוד, יש קריאה דוהרת ויש קריאה מתבוננת ומתעכבת. בהיותו שכזה הספר הוא קונגלומראט של סוגות - יש בו מסיפורי המסע, מסיפורי המיתולוגיה, מסיפורי החכמה והמשל ופואטיקה מעודנת. לדידי, ספר מרתק זה יצר אצלי שני אופנים של קריאה: קריאה חוויתית שעוררה בי סקרנות לגבי ההביטוס התרבותי של תת היבשת ההודית כמו גם חשיבה רפלקסיווית על הטיול שעשיתי כמו רבים מאיתנו בשנות השמונים עם תרמיל ומעט רופיות בכיס. וגם קריאה שהדהדה אל הנפש שלי, אל הפראי והמתורבת, אל חלקים הישנים שבי והחלקים הערים שבי, אל קורבנות ואל יצירה - אל שאלת המשמעות וההבל בחיים - שאלה המנקרת בנו כשאנו כבר מודעים לארעיותנו בעולם הזה.
    קריאה בספר 'מסאלה' לקחה אותי למסע אל מפת הנפש שלי. ודמותו של נבו הוא השתקפות של הרכיב הנפשי שבנו המבקש אותנו מעת לעת להתעורר למסע הזה שבו אנו עוברים טרנספורמציה ומתחולל בנו השינוי המיוחל. מסעות ה'סוליות' שאני ואת ואתה עשינו בגיל עשרים אלו לא אותם מסעות שאנו חווים בגיל הארבעים והחמישים - התבוננות בטבע החיצוני הוא למעשה התבוננות בטבע של היותנו. הדמויות שאותם פוגש נבו במסע שלו בתת היבשת הם דמויות של הארכיטיפים הטבועים בנו: הזקן, הכוהנת, הזונה, הילד, הדמות ההיברידית, המרפאה, מספר הסיפורים ועוד. בקריאה שכזאת דמותו של נבו היא דמות של מורה דרך - מורה המחולל מסע.
    הספר 'מסאלה' של יותם יעקבסון הוא ספר מחולל מסע, מסע שהוא גיאוגראפי ומסע שהוא נפשי. חלקים בספר הפכו להיות משמעותיים מאוד עבורי וממשיכים להדהד. בדרכם, בדרכי.