תגובות-1

חמצן דליל - תגובות

  • היי יותם,
    זה עתה סיימתי לקרוא את "חמצן דליל". הספר הותיר בי חותם עמוק. הדמויות, העלילה המתפתחת, הפרוזה ששלובה במידע, ההפתעות, הגישה המעניינת למציאות בטיבט וההקבלות למציאות שלנו בארץ והשתקפותה על המציאות האישית - כל אלה גרמו לי להתפעלות, חדווה והזדהות עם הסיפור והדמויות.

    יישר כוח!
    אורי
    (1.10.2013)

     

  • יותם,
    עוד לא מצאתי את המלים הנכונות לחוויה שלי בקריאת ספרך 'חמצן דליל'. היו שם התיאורים הנהדרים, היו רגעי הקושי והקונפליקט הקשה בטיבט, היה גם מתח, היו הערות ההסבר החשובות שלך על כל מושג ומנהג, היו הנשרים, המנזרים, הפחד, האהבה, הבדידות, היה הנוף הארצי והאנושי, היה עוד הרבה... ספר שהקריאה בו קולחת, מלאת עניין, ואותי החזירה שנתיים אחורה למסע לטיבט.

    אסנת
    (6.9.2013)
     
  • אחד הדברים ששבו את לבו של רועי, גיבור הספר "חמצן דליל", כשהביט לראשונה בדולקר, הצעירה הטיבטית שאיתה ירקום אהבת נפש עדינה, הוא הפשטות מלאת החדווה שבה היא חווה את ההווה שלה. ניכר בה שהיא שמחה בחלקה, שמחה באמת, וכל הווייתה אומרת שלווה בודהיסטית, אף שלא למדה בודהיזם אפילו דקה אחת בחייה.
    הפער הזה שבין הצעיר הישראלי-מערבי הלומד בודהיזם בקרב נזירים בצפון הודו ונכסף למקום של שקט, ובין הצעירה הטיבטית שחיה את השקט הזה בלי לדעת שכך היא עושה – עומד בבסיסו של הרומן-מותחן "חמצן דליל", ספר מרובה רבדים שנע בין מערכות יחסים שבריריות ונוגעות ללב שנרקמות לאט בחדרי חדרים, ובין משחקי מלחמה חוצי גבולות וסצנות מרדף עוצרות נשימה בנופים האדירים של צפון הודו, נפאל וטיבט.
    רועי נסע להודו בתום שירות צבאי שחרט בו זיכרונות של אימה ומוות. שם, בין הספרייה הטיבטית הלאומית לשיעורי מדיטציה אצל לאמה גֵן-לָה, נוגע רועי בחמלה ובאהבה, ובדיוק כשהוא סבור שהשיג את מבוקשו, מתגלה בפניו רובד אחר ומטריד של המציאות, הרובד הגיאופוליטי של מרכז אסיה, שאין לו דבר וחצי דבר עם שקט ושלווה. כמעט בעל כורחו חוזר רועי לשמש חייל במלחמותיהם של אחרים ויוצא למסע שכורך את דרכו האישית ואת דרכה של טיבט לנתיב אחד רצוף ספקות ולבטים.
    בכל מילה ממילות הספר ניכר שכותבו, יותם יעקבסון, נמצא גם הוא בשני המקומות בעת ובעונה אחת: הוא איש המערב – חוקר, צלם, סופר – שלמד, ועדיין לומד, על דרכיה של טיבט ועל נפתולי הבודהיזם, אך גם בן-בית שחוֹוה את העולם הזה מבפנים כבר שנים ארוכות, מבחין בנקל בין חיוך של ידיד לחיוך צופן סוד, מכיר כל אבן וכל צ'ורתן וכל הסתעפות בדרך, ומצוי בשורשיהם של מנהגים, מקומות ואמונות. וכך נחשפת טיבט על שתי פניה: זו שהמערב רואה בה אבן חן אקזוטית וקורבן של השלטון הסיני, וזו שמתחת למעטה הבודהיסטי, החורשת מזימות ומהרהרת בנקמה, במצבורי נשק ובמרכזי כוח.
    הספר "חמצן דליל" הוא חוויה של לב ושל ראש, של מתח מורט עצבים ושל מחשבה מעמיקה. התרחשויותיו סוחפות את הקורא ומשכיחות ממנו את חלוף הזמן, אך אינן מקילות אתו, שכן שזורות בהן שלל נקודות מבט מאתגרות על עניינים שבנפש האדם, על פוליטיקה מקומית ובינלאומית, על אהבה וגעגוע, על אלימות ואי-אלימות, על כיבוש וצדק ועל עצם ההיתכנות של מקום שקט כמו זה שנכסף אליו גיבור הספר. זהו ספר ששועט קדימה וגומא מרחקים, אך גם אוחז בעקבי הקורא ומזמין אותו לחשוב מחדש את מה שחשב שהוא יודע. מדובר בחוויה ספרותית, תרבותית, אינטלקטואלית ומהנה מאין כמוה.
     
    כנרת יפרח
    (6.7.2013)
  • "חמצן דליל" לקח אותי למקום שלא הייתי בו. והנה, הייתי שם.
    נכנסתי לנבכי האמונה הבודהיסטית, נשמתי אוויר פסגות נקי, הבטתי באגמים של טיבט, ובעיקר ראיתי איך טוב ורע מתערבבים, מתרכבים למשהו מאוד לא פשוט ומאוד לא פשטני. למשהו שדורש להתעמק ולבחון הכול. וכל זה קרה תוך כדי שסיפורו של רועי, בחור צעיר אחרי הצבא שהגיע להודו כדי למצוא שקט לנפשו הסוערת, מתערבב בהיסטוריה, בגיאוגרפיה, בתרבויות ובפוליטיקה המורכבת של טיבט, של קהילת הגולים בדהרמסאלה ושל המטענים שהוא הביא איתו מישראל, כמו גם ברגעים של אהבת גוף ונפש.
    מותח ומרתק עד המילה האחרונה. מומלץ בחום!

    עינת
    (30.5.2013)
  • יותם,
    תודה על ספר מרחיב דעת,עם תאורי נוף נפלאים ותאור חבוטי נפש מרגשים. הספר פותח צוהר רחב להכרת והבנת הבודהיזם הטיבטי בפרט ודתות המזרח בכלל. הספור מסקרן ומותח והקורא להוט לדעת באיזו דרך יבחר הגבור,האם יבחר בדרך המלחמה ממנה ניסה להתרחק בהגיעו למזרח,או בחמלה ובדרך הבודהיסטית כפי שהבין אותה. הדילמה אינה קלה. הגם שהסיפור מתמקד בטיבט,במעמדה ומצבה מול סין, ניתן למצוא בין השורות הקשר לישראל ולבעיותיה האקטואליות מול שכניה ובעיקר באשרלכבוש.גם הפרקים והמשפטים הקצרים מוסיפים להנאה.בקיצור,נהניתי ואני ממליצה בכל לב לקוראו. אל דאגה גם החמצן יהיה בסדר.

    מרים פרידמן
    (8.7.2013)
  • "גג העולם"- הייתי שם, נשמתי אויר פסגות, פגשתי אנשים, ראיתי נופים, התחברתי למקומות , שאלתי שאלות , חמצן דליל - של יותם יעקבסון לוקח את הקורא לתוך עולם הבודהיזם... בצורה מרתקת , סוחפת , ומותחת. מומלץ בחום !!!

    לילך
    (5.6.2013)