דף זה הוא החופשי מבין דפי האתר. כאן תמצאו הגיגים, מחשבות וביקורות - דברים שמעסיקים אותי, נושאים שלדעתי יש להעלות  על סדר היום או דעות שחשוב לי להשמיע.

"מעבר לחורבן ולתקומה" - מכתב לנתניהו בעקבות נאומו בטקס הדלקת המשואות ביום העצמאות - 19.4.2018


מר נתניהו הנכבד,
נאומך בטקס השאת המשואות עורר בי חשק עז לנסוע בעקבותיך לרומא.
וכך, במלוא הספונטאניות, כבר למחרת יום העצמאות מצאתי את עצמי ניצב למרגלות שער טיטוס.
לא רחוק ממני עמדו שתי קבוצות – אחת מערב הסעודית ושניה מאיראן.
האיראנים, כדרכם, נפלו על צווארי והסבירו לי עד כמה הממשל שלהם דפוק ועד כמה הם אוהבים את ישראל.
הסעודים הביטו בנו בהססנות מחויכת.
אחד האיראנים הפתיע אותי בכך ששלף מתיקו העתק מוקטן, עשוי חימר, של הצהרת כורש והעניק לו אותו במתנה.
הוא הביט בשער העתיק ואמר: "אנחנו יודעים שזה מקום מיוחד עבורכם, אבל לא יודעים באיזה אופן. תוכל להסביר לנו?"
סלח לי על שכשהצבעתי לעבר המנורה לא הייתה בידי מטריה נוטפת מים, כמו בתיאורך הציורי,
אך האמן לי שעיני דמעו. גם זה נחשב בעיניך?

"כן", אמרתי לחברי הקבוצה מטהראן, "אפשר כמובן לשרטט מהלך היסטורי רציף של קיום העם היהודי ותקומה בסופו,
אך רצף זה מטשטש כמובן את הפרדוקס שמגולם בסמל שיבחר למדינה שתקום.
"אתם רואים, סיגלתי לעצמי את טון המדריך, "רגליה של מנורת המקדש, המסד שלה, לא נראה כפי שהוא מופיע כאן ולימים בסמל מדינת ישראל המועתק משער טיטוס. רגלי מנורת בית המקדש דמו ככל הנראה לרגלי אריה", הסברתי תוך שרפרפתי בגוגל, דרך הסלולארי שלי כדי למצוא עבורם תמונות של ממצאים ארכיאולוגיים של תחריטי מנורות קדומים.
"ככל הנראה רק מטעמי נוחות נשיאתה של המנורה על כתפי החיילים הרומיים רגליה הונחו בתוך סד עץ."
"אז למה הפכתם דווקא את המנורה הזו לסמל המדינה?" - התפרצה בסקרנות אישה סעודית עגלגלה, פני הירח שלה עטופים מטפחת שחורה.

שתקתי רגע, במבוכה.
"אולי נלך לשבת באיזשהו מקום?" הציע האיראני שדקות קודם לכן העניק לי את הצהרת כורש.
מר נתניהו, לא רחוק משער טיטוס יש מסעדה לבנונית, אתה בטח מכיר (אם אינני טועה שמה "שתי אצבעות מצידון").
וככה, פתחנו שם שולחן שאורכו כאורך הגלות, ישבנו על חומוס וחמוצים והמשכנו לשוחח.
"מבחינתי הסד הזה אינו רק סד לנשיאת המנורה. כשהוא הועתק לסמל הוא הפך סד לעם היהודי ששב ומתקבץ בארצו, שכמו חובק את כול השברים ומונע את התפרקותם. לכן גם לא ניתן היה להחסיר אותו מסמל המדינה."
סטודנטית איראנית הפתיעה אותי כשסיפרה שהיא וחברותיה צפו בנאום המתורגם שלך מערב יום העצמאות.
מר נתניהו, אתה מבין עד כמה רבה גדולתך?!
בעיניים בורקות היא סיפרה לי עד כמה התרגשה כששמעה מפיך שבית המקדש השני חרב בשנת 70 לסה"נ וכי כעת המדינה בת 70.

לא היה לי נעים לחבל בהתרגשותה הפומבית, אבל המעמד חייב אותי לדבר בכנות, אתה לבטח תבין.
אז סיפרתי שיש דרכים רבות לתאר מהלכים היסטוריים.
"בתיאור האירועים ההיסטוריים בין חורבן לתקומה אין בכלל מקום לתאר את הסיבות לחורבן".
"למה אתה מתכוון?" - שאלו אותי, ומצאתי את עצמי מצטט אותך מאיזשהו נאום ישן נושן.
"מה ההבדל בין חכם לפיקח?" שאלתי כמו ששאלת אז וגם עניתי: "שחכם יודע לצאת מבור שפיקח מלכתחילה לא היה נכנס אליו!"

היה קצת מביך לספר לחבורת איראנים וסעודים שהיו עסוקים בניגוב חומוס וביקשו זה מזה להעביר את המטבוחה,
שבית המקדש חרב בגלל שנאת חינם, להט משיחי, יוהרה שאין כמותה והיאחזות בסמלים ריקים ופומפוזיים.
"נעזוב כרגע את ההזדמנויות החד-פעמיות שהתאפשרו לעם היהודי בחורבן בית המקדש (בלבי זכרתי את מנהג הקרבת הקורבנות ונאנחתי לרווחה על שאל השולחן לא הובאו תקרובות בשר). מבחינתי, נכון הרבה יותר לחשוב על הנסיבות שהביאו לחורבן בית המקדש ולגלות העם מארצו. מי יודע, אם לא הייתה גלות אז לא היו פוגרומים ולא הייתה שואה ולא הייתה שיבה וכיום לא הייתה מחלוקת עם הפלסטינים" אמרתי והשתתקתי, כי איך אפשר בכלל לפרוט למילים געש מחשבות מדמם שכזה בפני קבוצה כה גדולה של זרים מוחלטים.

רציתי לומר להם שיש לי תחושה שאת הפרק ההיסטורי הזה אתה מבקש לשכוח, אך משחזר אותו במדויק, אבל לפתע שמעתי קול שהיה קולך גוער בתוכי: "אתה  זורע בליבותיהם את ההבנה השגויה שזו עת של חולשה פנימית ומועד טוב לתקוף את ישראל ולכבוש אותה." 
השתתקתי.
כשקראת לי "בוגד" נחרדתי עד עמקי נשמתי.
אבל לפתע הואפלו האורות במסעדה ואל השולחן צעד מלצר רומי תמיר שנשא בידו עוגת שוקולד עטורת זיקוקים.
במרכזה ניצב לתפארה מגן דוד כחול ממרציפן ומשני צדדיו שני חרמשי ירח ירוקים - אחד מטעם הסעודים הסונים ואחד מטעם האיראנים השיעים.
"ולתפארת מדינת ישראל!" הריעו כולם.