בלוג
דף זה הוא החופשי מבין דפי האתר. כאן תמצאו הגיגים, מחשבות וביקורות - דברים שמעסיקים אותי, נושאים שלדעתי יש להעלות  על סדר היום או דעות שחשוב לי להשמיע.

הגלריה הנמוכה בעולם - גלריה מינוס 430 בחוף קלי"ה - 15.3.2019

פרויקט סביבתי מעניין הוקם לאחרונה לחופיו הנסוגים של ים המלח: גלריה פתוחה לאמנות גרפיטי, בין בולענים לשרידי מחנה ירדני נטוש בכניסה לחוף קלי"ה




על מצבו העגום של ים המלח אפשר ללמוד מביקור בכל אחד מחופיו. כל המתקנים, שבעבר נצבו על שפת המים, נמצאים כיום במרחק מאות מטרים מהם ובמפלס ניכר מעליהם. בשמורת עיינות צוקים (גן לאומי, פרטים באתר רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים) נמצאים שרידי חווה חקלאית קדומה המזוהה עם גידול בושם האפרסמון באזור, מקור בלתי נדלה לשגשוג הכלכלי של תושבי האזור בימי קדם.
בעבר הלא רחוק ניתן היה להלך כאן לאורך קו המים עצמו, אך כיום מפרידים בינו לבין שבילי השמורה מאות מטרים של קרקע טובענית ובוצית. למרות זאת רב הקסם בשמורה: באגני המים המתוקים שנקווים סביב הנביעות המתוקות עדיין חיה דגה בשפע וצמחיית הנחלים מוריקה. שוחרי הטבע יוכלו למצוא כאן את דרור הירדן שבונה קיני ענק על העצים, את נמלי העץ המיוחדות שבונות קני בוץ על גזעי העצים וענפיהם ואת חיפושיות הברקנית שגונן ירוק מתכתי.
הבולענים הנפערים לאורך חופיו הנסוגים של ים המלח (ואט אט גם בתודעת הציבור) ניתן לראות בנסיעה לאורך כביש ים המלח (מס' 90) וגם מהתצפית הנפלאה במרומי מצוקי דרגות. הנוף הנפלא מהתצפית עשוי להשכיח את המצב העגום של הים, אבל כשמתבוננים אפשר לראות בבירור את קווי הנסיגה המדורגים של המים.




בכניסה לחוף קלי"ה ניצבים מזה כ-40 שנה בשיממונם מבני בטון מאורכים. עד שנת 1967 שימשו המבנים כמחנה צבא ירדני. אחר כך שימשו חלקם את גרעין הנח"ל של קלי"ה (ראשי תיבות של "קם לתחיה ים המלח"), שעלה על הקרקע כשנה לאחר המלחמה, אך מאז נעזבו לטובת מקומו של הקיבוץ כיום, הם הולכים ומתפוררים בעוד מפלס הים, שבעבר היה סמוך אליהם, הולך ומתרחק.
לאחרונה הגו כמה מתושבי האזור (איתי מאור, מנהל חוף קלי"ה ואנשי סטודיו PPL המקומי) דרך מקורית להקים את האתר השומם לתחיה – להפכו לגלריית אומנות פתוחה, הגלריה הנמוכה ביותר בעולם, הם אומרים. לא בכדי מכונה הפרויקט "גלריה מינוס 430". היוזמים הצליחו לגייס בהתנדבות אומני גרפיטי מוכשרים מישראל ומהעולם וקירותיו המאפירים של המחנה הנטוש הלכו ונצבעו בשלל ציורים טעונים, רבי משמעות, שמחלקם הגדול עולה מחאה גדולה על מצבו הנוכחי של ים המלח.




על מבנה שנצבע כולו בצבעי אזהרה אדום, שחור ולבן, מעשה ידיהם של האומנים הישראלים "דיוז" ו"פוקה", מצוירות שלל דמויות הנראות במבט ראשון קומיות, אולם מבט שני מציג מציאות כאובה" שלדי דגים ואדם, איש עסקים חנוט בחליפה משליך שטרות כשסימני דולרים בעיניו הנופל לתוך הבולען שנפער אך בגללו, תייר שחור גדול בבטנו ודרכו עובר צינור ועוד.  במבט ראשון,
האומנית ומשוררת הרחוב ניצן מינץ בחרה גם היא ברקע אדום לעבודתה, הפשוטה לכאורה, שמסתכמת בכתובת קצרה בצבע לבן: "יש פצעים בהם יש מדרגות". הכתוב מתייחס כמובן לקווי הנסיגה המדורגים של המים. בעוד תוכנן של היצירות קושר בין פציעה גופנית לפצע לאומי, האותיות צוירו על הקיר כך שהן יוצרות אשליה אופטית של ריצוד ובהילות, מה שמדגיש את הצורך בעזרה ראשונה.
האומן בועז בחר לצייר מראות חוף פסטוראליים שבורים, למשל כמו שימשיה עקורה ממקומה ומונחת הפוך, כיסא חוף שלצדו אין ים ואישה יפת קו לסת המביטה, לכאורה, אל ים המלח, אלה שפניה חורגות מעבר לקו הקיר חסרות, ממש כמו מפלס המים שאותו היא לא יכולה לראות.  




קבוצת האומנים "אחי האור" ציירו על הקיר המתפורר דמויות שנאחזות בו ואולי, באופן פרדוקסאלי, הן דווקא אלו שתומכות בו. הדמויות מסמלות את תושבי האזור שנעזבו על ידי המדינה ושעושים את כל שביכולתם כדי להחזיק את עצמם, במידה רבה כנגד כל הסיכויים. לא בכדי מופיע לצדן הכיתוב: Face the truth
על כותלו החיצוני של מקלט נטוש צייר האומן דדה פלסטרים. את הפלסטרים של דדה ניתן לפגוש במקומות רבים בישראל ומחוצה לה, הם מסמלים את התמודדותו המתמשכת עם חוויות קשות שעבר בשירותו הצבאי. בחלקו הפנימי של מבנה סמוך צייר דו-קרב בין יעלים עשויים קורות עץ.




על מה שהיה חדר האוכל של המחנה הירדני צייר האומן קובי ווקמן מעין עשתורת, אלת פריון עתיקה, שגופה הולך ומתפרק ותחתיה נחשפת שממה מדברית. על קירותיו האחרים של המבנה הגדול צוירו דמויות אדם שוכבות בגיבוב זו על גבי זו ומסמלות את הקשר שבין אדם לאדמה. מעבר להן מציצה אחת היצירות המוקפדות ביותר, מעשה ידיו של האומן האורוגוואי אלפלפא; גמל שעל גופו עיניים רבות.
מעבר למחאה, התוצאה הצבעונית משובבת, מעניינת, פסיכודאלית משהו ומושכת. האתר בהחלט מזמין לבוא ולגלות את היצירות הפזורות בו, שעל מנת לאתר את כולן יש לטייל בין המבנים הנטושים. לשחק מחבואים בין המבנים הנטושים או לערוך פיקניק.