בלוג
דף זה הוא החופשי מבין דפי האתר. כאן תמצאו הגיגים, מחשבות וביקורות - דברים שמעסיקים אותי, נושאים שלדעתי יש להעלות  על סדר היום או דעות שחשוב לי להשמיע.

טבורו של עולם

לצד המשמעות הפיזית של המילה 'טבור', יש למילה גם משמעות מושאלת – אמצעו של מקום מסוים ואף מרכזו של העולם כולו, מרכז המסמל יציבות ואף נצחיות.
המושג טבור העולם, מוכר מאז ימי קדם, למשל "יושבי על טבור הארץ" (יחזקאל, פרק ל"ח, 12).
אבן השתיה, המקום ממנו הושתת העולם (או לחילופין מקור כל המים בעולם) שבירושלים מוכרת ביהדות כטבור העולם. בספר היובלים, שזמן חיבורו המשוער הוא מאה 2 לפנה"ס, נכתב: "וידע כי גן-עדן קודש קודשים ומשכן ה' הוא והר-סיני תוך המדבר והר-ציון תוך טבור הארץ שלשתם זה מול זה לקדושה נבראו" (יובלים ח, יח-יט).


ציון, היא ירושלים, מוכרת כטבור העולם גם במדרש: ארץ ישראל יושבת באמצעיתו של עולם, וירושלים באמצעיתה של ארץ ישראל, ובית המקדש באמצע ירושלים, וההיכל באמצע בית המקדש, והארון באמצע ההיכל, ואבן שתיה לפני הארון שממנה נשתת העולם (תנחומא קדושים, י')... לפיכך נקראת אבן השתיה, שמשם הוא טבור הארץ ולשם נמתח כל הארץ, ועליה היכל ה' עומד שנאמר 'והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים' (בראשית כ"ח, כ"ב) ועוד נאמר: "יצירת העולם דומה ליצירת הוולד בתוך רחם אמו: מה ראשיתו של
הוולד מהטבור שבבטנה, כך בריאת העולם ראשיתו מטבור שהוא ירושלים".

טבור, אומפאלוס ביוונית עתיקה, היה קיים גם במקדש הגדול בדלפי. על פי האגדה זאוס שחרר שני עיטים משני קצוות הארץ והשניים נפגשו באמצעה, בדלפי. את טבור העולם ציינה אבן מיוחדת שנמצאה ככל הנראה בקודש הקודשים של המקדש.

אבן האומפאלוס מדלפי (צילום: ויקיפדיה)

ירושלים היא מרכז העולם גם עבור הנוצרים. לא בכדי היא מוצגת כמרכז העולם במפת בינטינג, מפת עולם אשר צוירה ע"י הכומר, תיאולוג, קרטוגרף פרוטסטנטי היינריך בינטינג ופורסמה בספרו "מסע דרך ספרי הקודש" (1581).

ירושלים כנרכז העולם, מפת ביטנינג

טבור נוסף, העשוי בזיקה למראה הצורני של האומפלוס בדלפי, ניתן למצוא בכנסיית הקבר. האומפלוס בכנסיית הקבר נמצא  באולם הקתוליקון, באמצע המרחק שבין הגולגולתא (מקום מותו של ישוע) לבין קברו (מקום תחייתו). טבור עולם זה מתריס כמובן כנגד טבור העולם היהודי, אבן השתייה. משעשע לחשוב שבעת נקיונות באולם הקתוליקון מזיזים לעתים את טבור העולם ממקומו.

האומפאלוס, טבור העולם, בכנסיית הקבר בירושלים

חשיבות הטבור קיימת גם במזרח. במזמור 90 במנדלה העשירית של ריג וודה (שחוברה סביב 1500 לפנה"ס) מתואר סיפור בריאה שבו הוקרב פורושה, אדם אריכטיפי עצום. מאדם זה, שהוקרב וגופו בותר לנתחים שונים נוצר כל שיש בעולם – מאורות, בעלי חיים, בני אדם ועוד. ונאמר: מטבורו נברא התווך שבין שמים לארץ.
מאז ימי קדם קיימת בהודו אדריכלות המושתתת על פורושה, מקור כל המצוי בארץ, שנתפסת כלוח ריבועי. כל אימת שמקימים בהודו מקדש משרטטים תחילה את דמותו של פורושה בתוך דיאגרמה ריבועית. עת מקימים את המקדש מעל טבורו המשורטט של פורושה מוצב צלמו של האל, כזה שאינו רק מרכז הארץ, אלא גם מכונן הקשר שבין הארצי לנשגב.

דיאגרמת פורושה המצויה בתשתית של כל מקדש הינדואי

על פי אידיאל היופי הרווח בהודו אגנה של האישה צריך להיות רחב ועגול ועליה לכרוע תחת משאם של שדיים כבדים. לעומת זאת אל מול שתי ההתרחבויות הנדרשות בפלג הגוף העליון ובפלג הגוף התחתון, המותניים, מרכזו של הגוף, צריכים להיות דקים ביותר, בעוביו של עמוד השדרה. המותניים ממסגרים את מקומו של הטבור, הקושר את האדם אל דור העבר ואל דור העתיק ומכאן – קושר אותו אל הנצח.

מותנן הצרה של הנשים, בהתאם לאידיאל היופי ההודי, ציורי קיר בארמון בונדי, ראג'סטאן