בלוג
דף זה הוא החופשי מבין דפי האתר. כאן תמצאו הגיגים, מחשבות וביקורות - דברים שמעסיקים אותי, נושאים שלדעתי יש להעלות  על סדר היום או דעות שחשוב לי להשמיע.

המקדש שבלב - סיפור לכבוד ט‘ באב

בקנצ'יפורם שבטמיל נאדו, עיר הבירה של שושלת פאלווה (שהגיע לשיאה במאות 7-9 לסה"נ) ניצב מאז המאה השמינית לספירה מקדש מפואר לשיווא.
המקדש מכונה קאילאסה, על שם משכנו הצפוני של האל, הר נישא אי שם בצפון ההימאליה.
על פי המסורת, סביב תחילת הקמתו של המקדש התייצב לפני המלך כוהן אביון בשם פושולה וביקש ממנו את תמיכתו לשם הקמת מקדש לאדונו שיווא.
המלך גיחך למראהו ושילחו מעל פניו באומרו "מה לאדם כה עלוב למראה ולשיווא? את המקדש הראוי לכבוד האל הגדול אני מקים בימים אלו ממש!".

פושולה המבוזה עזב את הארמון בבושת פנים, אך לא אמר נואש. במשך חודשים רבים שוטט ברחבי הממלכה וניסה לגייס תרומות לצורך מה שראה כצו לבו. גם נסיונות כשלו.
איש לא תרם לו מכספו. פושולה החליט להתיישב תחת עץ נים גדול ושקב במדיטציה שבה דמיין את הקמת המקדש.
בדמיונו הוא יצא אל ההרים הסמוכים וחיפש את המקומות המתאימים לכרות בהם אבני בניה טובות.
את האבנים הוא גרר וסיתת. על פי תכניות מוקפדות ועל פי טעמו של האל הוא גילף פסלים מהודרים וקבע את מקומם.
נדבך אחר נדבך הלך ונבנה המקדש בתודעתו. במקביל, הלך ונבנה ברוב פאר גם המקדש המלכותי.
לקראת סיום הבניה שלח פושולה משלחת דמיונית אל ההרים הגבוהים בצפון כדי לזמן את שיווא שיואיל ויעשה את דרכו דרומה על מנת לחנוך את המקדש שהקים עבורו במועד שנקבע על פי גרמי שמיים.
רצה הגורל וגם בניית מקדשו של המלך הסתיימה וכוהני החצר שלו קבעו את אותו המועד לחנוכתו.

כשהגיעו שליחיו של המלך אל ארמונו של שיווא בקאילאסה והזמינו אותו לחנוכת היכלו, הוא השיב להם שבמועד המבוקש לא יוכל להגיע שכן הוא כבר הוזמן והתחייב להגיע לחנוכת מקדש אחר עבורו בתחומי אותה ממלכה.
כששבו השליחים אל מלך פאלווה וסיפרו לו את שאמר שיווא הוא קצף מזעם.
כיצד ייתכן שבממלכתו הוקם מקדש נוסף על שלו לאל שיווא ומבלי שייוודע לו הדבר? מיד שלח שליחים למצוא את המקדש.
השליחים חיפשו בכל קצוות טמיל נאדו לשווא. בשום מקום לא מצאו מקדש חדש ואיש מהנתינים שפגשו לא שמע על מקדש כזה.
בשובם של שניים מהשליחים לארמון, חוששים שקצפו של המלך יצא עליהם על ששבו בידיים ריקות, חלפו בשולי כפר לא רחוק מהארמון וראו שם זקן צנום מכרכר ומפזז בשמחה.
המראה היה כה מוזר ומשונה ולכן הם נגשו אליו ושאלו לפשר עליצותו.
הזקן מיהר לכרוע ברך לפניהם וברוב טקס סיפר להם שאך קיבל הודעה ממשרתיו של שיווא כי האל בוא יבוא לחנוכת המקדש שהקים עבורו.
השליחים הביטו זה בזה בפליאה, משוכנעים שדעתו של הזקן נטרפה עליו, אך כשהגיעו לארמון החליטו לספר על דבריו כדי לרכך את זעם המלך.

רצה הגורל והם היו השליחים היחידים ששבו עם חדשות כלשהן, גם אם מוזרות. לכן החליט המלך לצאת ולחקור את אותו הזקן בעצמו.
המלך לא זיהה את פושולה, אך פושולה מיד זיהה אותו, בירכו והזמינו להצטרף לחנוכת המקדש.
המלך הזועם כבר פקד לאסור את המטורף, אלא שעז בקע מתודעתו מקדש עצום, גדול ומרהיב, מקדש שלנגד עיניו המשתאות של המלך הפך היכל אבן שכולו לב.
משעמד המלך על מפעל האדירים העצום שעשה פושולה בגפו הבין שמקדשו שלו נחות מהמקדש שקם ונהיה לנגד עיניו ולא נותר לו אלא לדחות את מועד החנוכה של ההיכל שהקים עבור האל.