בעוד שבישראל איראן נתפשת כמדינה אפלה, שוחרת רע, יחסיו של איחוד האמירויות הערביות עם איראן מורכבים ורבי פנים. בניגוד לישראל, שאין לה גבול משותף עם איראן, עבור איחוד האמירויות הערביות איראן היא השכנה הגדולה והחזקה, כזו שאפשר להרוויח הרבה מהקשר איתה וכזו שיש להישמר מפניה.
איחוד האמירויות הערביות נוצר בהדרגה, סביב התקופה הקולוניאלית ותוך הבנה של המרחב הגיאו-פוליטי שבו נמצאות האמירויות. רעיון האיחוד של האמירים השונים עלה לראשונה בשנות ה-50 של המאה הקודמת ועלה שוב בשנת 1968, עם כוונתם של הבריטים לעזוב את האזור. האמירויות, שרצו לשמור על עצמאותן, הבינו היטב שהן כלואות בין סעודיה לאיראן והבינו שעל מנת לא להירמס על ידן עליהן להתאחד.
גם במדבר – הכסף מדבר
בין המרחב הפרסי למרחב הערבי קיים שוני דתי גדול: האיראנים הם מוסלמים שיעים בעוד הערבים באיחוד האמירויות הם מוסלמים סונים. חרף זאת, במחוזות הדרומיים של איראן חיות קהילות סוניות, דוברות ערבית, החולקות קשרים היסטוריים עם החופים הדרומיים של המפרץ הפרסי ועם מרחב איחוד האמירויות. הנוכחות האיראנית באיחוד האמירויות הערביות דומיננטית מאד. איראן היא חלק ממרקם היחסים העסקי והחברתי של האמירויות. לבתי עסק איראניים יש נוכחות גדולה באיחוד האמירויות. כ-8,000 סוחרים וחברות סחר איראנים רשומים בו. פרסים אתניים מהווים כעשרה אחוזים מאוכלוסיית דובאי, המונה כשני מיליון תושבים. מספר האיראנים החיים באמירויות מוערך בכחצי מיליון!
בין השנים 2005 ל-2009 היקף הסחר בין אמירות דובאי לבדה לבין איראן שילש את עצמו והגיע ל-12 מיליארד דולר. היצוא של איחוד האמירויות לאיראן גדול פי ארבעה מהיצוא של איראן לאיחוד האמירויות. היקף הקשרים הכלכליים בין איחוד האמירויות לאיראן גרם לכך שבאיחוד האמירויות לא יכלו להתעלם מחיסול מדען הגרעין האיראני מוחסין פחריזאדה-מהבאדי באיראן (29.12.2020) וגינו בתוקף את הפעולה הישראלית.
של מי האי?
מאז הקמתו, יש לאיחוד האמירויות הערביות סכסוך טריטוריאלי עם איראן בנוגע לריבונות על שלושה איים השוכנים בסמוך למצרי הורמוז במפרץ הפרסי (שכפי שניווכח עוד מעט אפילו שמו שנוי במחלוקת): האיים אבו מוסא, טונב הגדול וטונב הקטן. מיד לאחר עזיבת הבריטים את שטחיהם במפרץ ועוד בטרם הכריז איחוד האמירויות הערביות על עצמאותו (2 בדצמבר 1971) פלשו ב-30 בנובמבר 1971 כוחות איראנים לשלושת האיים והשתלטו עליהם. כוח משטרה של אמירות ראס אל-ח'ימה שהוצב באי טונב הגדול סירב להיכנע. בקרב שהתפתח נהרג לפחות שוטר אחד, סאלם סוהייל בין ח'מיס. הוא נחשב לשהיד הראשון של איחוד האמירויות. יום הזיכרון לחללי מערכות איחוד האמירויות נקבע ביום מותו.
האי אבו מוסא היה בשליטה איראנית עד שבריטניה השתלטה עליו בראשית המאה ה-20. בסוף שנות ה-60 הועבר הממשל באי לאמירות שארג'ה. יומיים לפני הקמתו הרשמית של האיחוד חתמו איראן ואמירות שארג'ה על מזכר הבנות כדי לנהל במשותף את האי. על פי אותו הסכם, איראן יכלה להציב באי כוחות צבאיים בעוד אמירות שארג'ה יכלה להציב בו מספר מוגבל של שוטרים. מאז שנת 1992 נקטה איראן בצעדים חד-צדדים. היא הגבילה את גישת האיחוד לאי, העצימה את כוחה הצבאי בו, גירשה את העובדים הזרים מהאיחוד שעבדו בו והשתלטה על מתקנים ומוסדות שונים כגון תחנת כוח, בית ספר ומרפאה. בשנת 2024 הצהיר השלטון הסיני בבייג'ינג, אחד משותפי הסחר הגדולים ביותר של איראן, כי השליטה באיים היא של איחוד האמירויות, דבר שכמובן קומם את הרפובליקה האיסלאמית.
עד לאחרונה טענו שתי המדינות כי בכל הנוגע לסכסוך הטריטוריאלי הן מנסות להגיע להבנות דיפלומטיות ברוח החוק הבינלאומי. גם איראן וגם איחוד האמירויות מקפידים על עקרון אי התערבות בעניינים הפנימיים האחד של השני. בהתאם לקו זה באיחוד האמירויות הצהירו לא אחת כי לא יפריעו לתוכנית הגרעין האיראנית כל עוד איראן תמשיך לפתח אותה למטרות שלום בלבד.
הנפט מוכרח לזרום
מתוך חשש שהאיראנים יחסמו את מצרי הורמוז וימנעו מעבר אוניות דרכו, מה שעלול לעצור את ייצוא הנפט מאיחוד האמירויות, הוחלט על הקמת נמל פוג'יירה, הנחשב לנמל התדלוק השלישי בגודלו בעולם. הנמל פתוח לים הערבי וההגעה אליו לא מצריכה מעבר במצר, שדרכם מועברים מידי יום כ-20 אחוזים מהנפט העולמי וכניסה למפרץ. בשנת 2012 הושלמה הקמת צינור הנפט חבשאן (אבו דהאבי) – פוג'יירה שאורכו כ-360 ק"מ כדי לאפשר הזרמת נפט מאבו דהאבי לחוף הים הערבי באופן שיעקוף את מצרי הורמוז.
בשנת 2009 נחנך בסיס צבא צרפתי קבוע בעיר הבירה של איחוד האמירויות אבו דהאבי והצטרף בכך לבסיסים אמריקאים ובריטיים שכבר היו באיחוד האמירויות. איראן מתחה ביקורת על המהלך, שנתפש בעיניה כהסכמה של איחוד האמירויות להציב כוחות צבא מערביים בשטחה, כאיום על ביטחונה של הרפובליקה האיסלאמית.
איך נקרא המפרץ?
הסלמה סמלית נוספת אירעה בשנת 2013, לאחר עשורים של ויכוח באשר לשמו של המפרץ שלגדותיו שוכנות שתי המדינות. בלגרייב, שהיה היועץ הבריטי לשליט בחריין ומפקד מקומי בלגיון הערבי, הציע בשנת 1955 לכנות את המפרץ בשם "ערבי". שינוי השם, בעידוד קצינים בריטים הקשורים ללגיון הערבי ולמדינות החסות הבריטיות שהיו אז באזור, נועד לחזק את הזהות הערבית במרחב אל מול ההשפעה האיראנית הגוברת.
בעוד איראן טענה כי "המפרץ הפרסי" הוא השם ההיסטורי של המפרץ והיחיד שמוכר על ידי מדינות העולם והאו"ם, טוענות מדינות המפרץ כי רוב המדינות הגובלות במפרץ הן ערביות דווקא וכי המרחב הוא ערבי מבחינה דמוגרפית ותרבותית. עליית הלאומיות הערבית בהנהגת גמאל עבד אל נאצר בשנות ה-60 האיצה את אימוץ השם "המפרץ הערבי" ברחבי העולם הערבי. במאי 2013 שונה שמה של ליגת הכדורגל של איחוד האמירויות הערביות ל"ליגת המפרץ הערבי", מהלך שעורר סערה דיפלומטית גדולה.
על מי הטלתם סנקציות?
בסתיו 2019 הותקפו באמצעות כטב"מים וטילים מתקני נפט בסעודיה. אומנם החות'ים בתימן נטלו אחריות על הפיגוע, אך לימים הובהר כי איראן היא שעמדה מאחורי המתקפה, ככל הנראה מבסיסיה שלה. הסיבות למתקפה לא לחלוטין ברורות. יש הסבורים כי מדובר כחלק ממלחמתה של איראן בסנקציות שארצות הברית הטילה עליה ועל מכירת נפט בפרט.
איחוד האמירויות וסעודיה נלחמו בעקיפין יחד נגד איראן כשהפכו בעלות ברית ובמסגרת הקואליציה הערבית פעלו כנגד החות'ים בתימן החל ממרץ 2015 ועד שנת 2019. איחוד האמירויות המשיך להילחם בתימן גם ב-2023-2025, אך בנפרד מסעודיה.
בקיץ 2019 פוצצו כמה מכליות נפט במים הטריטוריאליים של האיחוד (מכליות נורווגיות, סעודית, יפנית ומכלית של איחוד האמירויות). על פי ארצות הברית וישראל הפיגועים נגרמו על ידי איראן מתוך רצון להילחם בסנקציות שהוטלו עליה ולשבש את אספקת הנפט העולמית. הפגיעה במכליות בשטחי איחוד האמירויות התפרשה כפעם הראשונה שבה איראן אותתה לאיחוד האמירויות להיזהר מפניה.
ביוני 2019 איראן הפילה מל"ט אמריקני. הנשיא דונלד טראמפ איים ב"השמדה" של חלקים מאיראן וצייץ כי מתקפה צבאית הייתה במרחק של דקות ספורות מביצוע לפני שביטל אותה.
בשל חשש ממלחמה אזורית כוללת שתפגע גם בכלכלתו, איחוד האמירויות שלח משלחת בכירים שמטרתו הייתה להרגיע את הרוחות ולתאם את ביטחון השייט במפרץ באופן ישיר מול האיראנים, במנותק מהקו התוקפני של וושינגטון דאז.
הידרדרות גדולה ביחסים
בינואר 2016 סעודיה הוציאה להורג 47 נאשמים בטרור. ביניהם היה נימר א-נימר, שייח' שיעי סעודי שעודד הפיכה משטרית בסעודיה. ההוצאה להורג הביאה להפגנות אלימות באיראן שבמהלכן הוצתה שגרירות סעודיה בטהרן ופגיעה בקונסוליה הסעודית במשהד. סעודיה הודיעה על ניתוק היחסים עם איראן, וגירוש הדיפלומטים האיראניים משטחה. בעלות בריתה של סעודיה במרחב – כווית, בחריין ואיחוד האמירויות השיבו אף הן את השגרירים מטהרן. בניגוד לנתק המוחלט בין המדינות הערביות לאיראן, איחוד האמירויות שמר על יחסים דיפלומטיים מוגבלים אם איראן. בשנת 2022, לאחר שש שנות מתיחות, הוחזר השגריר האמירתי לטהרן וחודשה פעילות דיפלומטית מלאה.
במהלך ההסלמה האחרונה באיחוד האמירויות המשיכו בתמרונים דיפלומטיים. בפברואר קראו באיחוד לשני הצדדים לנצל את שיחות הגרעין בתורכיה כדי להימנע ממלחמה כוללת. ב-1 במרץ, יום לאחר תחילת המתקפה הישראלית-ארה"ב על איראן, פתחה האחרונה במתקפה רחבה על איחוד האמירויות עד כה נורו מאיראן יותר מ-200 טילים בליסטיים ויותר מ-1100 כטב"מים שוגרו לעבר יעדים אסטרטגיים. באיראן נטען כי מדינות המפרץ אפשרו שימוש בשטחן לצורך התקיפות נגדה. באותו יום איחוד האמירויות הודיע על ניתוק היחסים הדיפלומטיים עם איראן, בטענה כי המתקפות מהוות "הפרה בוטה של הריבונות הלאומית ושל המשפט הבינלאומי".
בכפר הגלובאלי בדובאי, שמסמל הרבה מהתפישה הניטרלית של האמירויות בכלל ושל דובאי בפרט, שוכנים ביתנים של מדינת ישראל לצד פלסטין ושל ארצות הברית לצד איראן. האם המגמה הזו תוכל להתקיים גם להבא? האם השלטון באיראן יתמוטט ויקום תחתיו שלטון חדש? אם יקום שלטון חדש, מה יהיה אופיו? כיצד ייראו היחסים בין המדינות לאחר שוך הקרבות? – הנבואה ניתנה לשוטים. ימים יגידו.
