כְּשֶׁהִגִּיעוּ הָאוֹרְחִים הֵם סָפְרוּ אֶת מְקוֹמוֹת הַיְּשִׁיבָה: "אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁלוֹשָׁה, אַרְבָּעָה, חֲמִשָּׁה".
"טוֹפוּ, אֲנַחְנוּ רַק אַרְבָּעָה. וְאַתָּה עָרַכְתָּ אֶת הַשֻּׁלְחָן לַחֲמִשָּׁה. הִתְבַּלְבַּלְתָּ!" צָחֲקוּ.
"הַמּוֹשָׁב הַחֲמִישִׁי שָׁמוּר לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא", עָנָה לָהֶם טוֹפוּ וְצָחַק.
"מִי זֶה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, הוּא חָבֵר שֶׁלְּךָ?" שָׁאֲלוּ הַחֲבֵרִים.
"אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הוּא חָבֵר שֶׁל כֻּלָּם, לֹא רַק שֶׁלִּי", עָנָה טוֹפוּ.
"וּמָה נָבִיא לוֹ?" שָׁאֲלוּ.
"אֵין צֹרֶךְ לָתֵת לוֹ דָּבָר", הִסְבִּיר טוֹפוּ, "נָבִיא הוּא אָדָם מְיֻחָד שֶׁיָּכוֹל לְנַבֵּא,
לוֹמַר מָה יִקְרֶה בֶּעָתִיד. אֵלִיָּהוּ הוּא כָּזֶה – נָבִיא".
"בֶּאֱמֶת?" צָהֲלוּ הַחֲבֵרִים בְּשִׂמְחָה, "אָז אֲנַחְנוּ רוֹצִים שֶׁהוּא יָבוֹא כְּבָר!" אָמְרוּ בְּמַקְהֵלָה.
לְאַחַר שֶׁשָּׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ טוֹפוּ הִזְמִין אֶת כֻּלָּם אֶל שֻׁלְחַן הַסֵּדֶר הֶעָרוּךְ.
בִּמְקוֹם כִּסְאוֹת הִנִּיחַ טוֹפוּ כָּרִיּוֹת. הוּא הִסְבִּיר שֶׁהַמִּנְהָג בְּלֵיל הַסֵּדֶר הוּא לֹא לָשֶׁבֶת, אֶלָּא לִהְיוֹת מְסֻבִּים, שְׂרוּעִים עַל כָּרִיּוֹת.
***
"טוֹפוּ, עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים בְּמָה שׁוֹנֶה לֵיל הַסֵּדֶר מִכָּל הַלֵּילוֹת:
לֹא אוֹכְלִים בּוֹ לֶחֶם רָגִיל, אֶלָּא רַק מַצּוֹת", אָמַר קוֹפִיקוֹ.
"וְלֹא אוֹכְלִים בּוֹ שְׁאַר יְרָקוֹת, אֶלָּא רַק מָרוֹר", אָמַר יַנְשׁוּפִי.
"בְּלֵיל הַסֵּדֶר מַטְבִּילִים מַאֲכָלִים פַּעֲמַיִם בְּמֵי מֶלַח", הוֹסִיף בַּרְוָזִי.
"וְלֹא יוֹשְׁבִים עַל כִּסְאוֹת, אֶלָּא מְסֻבִּים עַל כָּרִיּוֹת", סִכֵּם קוֹפִיקוֹ.
"אֲבָל אֲנַחְנוּ עֲדַיִן לֹא יוֹדְעִים מִי זֶה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, הוּא לֹא בָּא!" אָמַר בַּרְוָזִי וְהִסְתַּכֵּל בְּאַכְזָבָה עַל הַכָּרִית שֶׁאַף אֶחָד לֹא יָשַׁב עָלֶיהָ.
הַצַּלַּחַת שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא נִשְׁאֲרָה רֵיקָה וּנְקִיָּה וּמִכּוֹס הַיַּיִן הַמֻּכְסֶפֶת שֶׁלּוֹ אַף אֶחָד לֹא שָׁתָה.
"מָה אַתֶּם חוֹשְׁבִים, מִיהוּ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא?" שָׁאַל טוֹפוּ אֶת הַחֲבֵרִים.
"אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הוּא קוֹף חָמוּד מְאוֹד שֶׁמֵּבִיא לְכֻלָּם הֲמוֹן בָּנָנוֹת טְעִימוֹת", עָנָה קוֹפִיקוֹ בְּהִתְלַהֲבוּת.
"מָה פִּתְאוֹם!" הִתְפָּרֵץ לִדְבָרָיו יַנְשׁוּפִי, "אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, מַמָּשׁ כְּמוֹ יַנְשׁוּף, יָכוֹל לָעוּף בַּלַּיְלָה בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט וְלַעֲבֹר מִבַּיִת לְבַיִת מִבְּלִי שֶׁיִּשְׁמְעוּ אוֹתוֹ בִּכְלָל. יֵשׁ לוֹ עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת כְּמוֹ שֶׁלִּי וְהוּא יָכוֹל לִרְאוֹת הֵיטֵב גַּם בַּחֹשֶׁךְ", הִתְגָּאָה.
"זֶה בִּכְלָל לֹא נָכוֹן!", אָמַר בַּרְוָזִי, "אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא חַי בַּנָּהָר וְיוֹדֵעַ לִשְׂחוֹת מְצֻיָּן, כְּמוֹ בַּרְוָז.
הוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לְכָל מִי שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ לִשְׂחוֹת לַחְצוֹת אֶת הַנָּהָר".
טוֹפוּ הִקְשִׁיב לְכֻלָּם וְצָחַק.
"טוֹפוּ, מָה אַתָּה חוֹשֵׁב?" שָׁאֲלוּ הַחֲבֵרִים, "מִיהוּ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא?"
"אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הוּא אִישׁ חָכָם וְטוֹב שֶׁמְּפַזֵּר בָּעוֹלָם אֶת הַדָּבָר הֲכִי חָשׁוּב", עָנָה טוֹפוּ.
"מַהוּ הַדָּבָר הֲכִי חָשׁוּב?" שָׁאֲלוּ בַּרְוָזִי, יַנְשׁוּפִי וְקוֹפִיקוֹ בְּסַקְרָנוּת.
"הַדָּבָר הֲכִי חָשׁוּב בָּעוֹלָם הוּא אַהֲבָה", אָמַר טוֹפוּ בְּגַאֲוָה.
"זֶה נָכוֹן! אַהֲבָה הִיא בֶּאֱמֶת הַדָּבָר הֲכִי חָשׁוּב. מִי שֶׁאוֹהֵב, תָּמִיד מַרְגִּישׁ חֲמִימוּת בַּלֵּב", הִסְכִּימוּ כָּל הַחֲבֵרִים וְחִבְּקוּ זֶה אֶת זֶה.