הָרֵי הַהִימָאלָיָה הֵם הַגְּבוֹהִים בַּתֵּבֵל.
אֶת פִּסְגוֹתֵיהֶם הַלְּבָנוֹת אֵין מִי שֶׁלֹּא מְהַלֵּל.
רָאשֵׁי הֶהָרִים קַרְחוֹנִים וְשֶׁלֶג-עַד עֲטוּרִים
וּמִדְּרוֹנוֹתֵיהֶם בַּעֲצֵי עֲנָק מְיֹעָרִים.
וְשָׁם – בְּרֹאשׁ פִּסְגָּה מֵעַל תְּהוֹם,
מְסַפְּרִים שֶׁחַי דְּרָקוֹן נוֹרָא, נוֹרָא וְאָיֹם.
גּוּפוֹ כְּנַחַשׁ מִתְפַּתֵּל, כֻּלּוֹ קַשְׂקַשִּׂים,
אָדֹם-כָּתֹם, פַּסִּים-פַּסִּים.
עֵינָיו רוֹשְׁפוֹת, מַבָּטָן שׂוֹרֵף,
וּפִיו פּוֹלֵט עֲנַן גָּפְרִית מְעַלֵּף.
שִׁנָּיו כְּסַכִּינִים חַדּוֹת,
וּבִמְקוֹם לָשׁוֹן אַחַת – שְׁתַּיִם לוֹ, מְחֻדָּדוֹת.
בִּקְצֵה אֶצְבְּעוֹתָיו צִפָּרְנֵי נָמֵר,
וְקוֹל נַהֲמָתוֹ הָאַדִּיר – שֵׂעָר מְסַמֵּר.
כַּנְפֵי הַדְּרָקוֹן כְּכַנְפֵי עֲטַלֵּף עֲנָקִיּוֹת נִפְרָשׂוֹת,
מֵחֲבָטוֹת זְנָבוֹ מַפּוֹלוֹת סְלָעִים קוֹרְסוֹת.
אָמְנָם טוֹפוּ הַקָּטָן נִמְלָא אֵימָה,
אַךְ אֶת הַדְּרָקוֹן הַמַּפְחִיד הֶחְלִיט לִפְגֹּשׁ וִיהִי מָה!
מִיָּד כְּשֶׁנָּחַת בְּאֶרֶץ הֶהָרִים הָעֲצוּמִים,
הֵחֵל לְלֹא עִכּוּב לְחַפֵּשׂ אֶת דְּרָקוֹן הָאֵימִים.
***
חָלְפוּ שָׁבוּעוֹת וְטוֹפוּ כְּבָר כִּמְעַט נוֹאָשׁ
בְּשׁוּם מָקוֹם אֶת הַדְּרָקוֹן לֹא פָּגַשׁ.
בְּאַחַד הַיָּמִים טִפֵּס בְּקֹשִׁי רַב
אֶל מִנְזָר נִפְלָא שֶׁבְּרֹאשׁ מָצוּק נִצָּב.
קִירוֹת הַמִּנְזָר לְבָנִים, גַּגּוֹתָיו זָהָב,
בְּרָכָה מֻבְטַחַת לַנִּכְנָס בִּשְׁעָרָיו.
הַטִּפּוּס הָיָה קָשֶׁה וְטוֹפוּ כִּמְעַט הִתְיָאֵשׁ,
אֲבָל הָרָצוֹן לִמְצֹא אֶת הַדְּרָקוֹן בָּעַר בּוֹ כְּאֵשׁ.
רֶגֶל אַחַר רֶגֶל גָּרַר בְּמַעֲלֵה הָהָר,
הַזֵּעָה מִמֶּנּוּ נִגְּרָה, אֲבָל הוּא לֹא עָצַר.
לְבַסּוֹף הִגִּיעַ אֶל הַמִּנְזָר הַקָּסוּם,
וְנִכְנַס אֶל מְבוֹךְ מִסְדְּרוֹנוֹת מְפֻתָּל וְעָצוּם.
וּבְלֵב הַמִּנְזָר, מִתּוֹךְ מְעָרָה נִסְתֶּרֶת,
שָׁמַע בַּת קוֹל בְּבֶכִי מְמָרֶרֶת.
חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ אֶל פֶּתַח הַמְּעָרָה טוֹפוּ נִגַּשׁ.
"מִי זֶה שָׁם וְלָמָּה אַתָּה בּוֹכֶה?" שָׁאַל בַּחֲשָׁשׁ.
וְהַקּוֹל הַבּוֹכֶה מִיָּד הִשְׁתַּתֵּק וְאַחַר כָּךְ לָחַשׁ:
"אֲנִי דְּרָקוֹן קָטָן שֶׁרַע לוֹ. רַע לִי וּמַר לִי מַמָּשׁ".
"אַתָּה דְּרָקוֹן אֲמִתִּי?" טוֹפוּ הַמֻּפְתָּע שָׁאַל.
"אֲמִתִּי לַחֲלוּטִין, אֲנִי דְּרָקוֹן בֶּן דְּרָקוֹנִים", עָנָה בְּבֶכִי הָאֻמְלָל.
"אִם כָּךְ, לָמָּה אַתָּה בּוֹכֶה?" שָׁאַל טוֹפוּ, נִדְהָם.
עַל דְּרָקוֹן בּוֹכֶה הוּא לֹא שָׁמַע אַף פַּעַם.
הוּא הָיָה בָּטוּחַ שֶׁדְּרָקוֹנִים לֹא בּוֹכִים,
שֶׁהֵם רַק שׁוֹאֲגִים, צוֹוְחִים וְצוֹרְחִים.
