בצפונה של סין משתרע המדבר הענק המפריד בינה לבין ערבות מרכז אסיה. פעם אחר פעם חצו את המדבר הנוודים במסעות הפלישה שלהם אל ארץ המזרע. פעם אחר פעם ניסו הסינים להדוף אותם וכשהיו חזקים דיים גם רדפו אחריהם לעומק הערבות. במהלך המסע נבקר במדבריות מונגוליה הפנימית; נטייל בין תצורות סלע מופלאות, דיונות חול ענקיות ואגמים פלאיים בלב השממה. נמשיך מערבה לאורך "דרך המשי", אותו נתיב סחר שקשר את סין עם אסיה התיכונה, עם המזרח התיכון ועם אירופה. נצלח מרחבי מדבריות צחיחים של חצץ ושל חולות נודדים, נחצה מעברי הרים מושלגים ונפקוד נאות מדבר שוקקים. במשך מאות שנים חלפו בנתיבים הללו שיירות אין ספור, שנשאו עמן את תוצרתן של סין, הודו, פרס וארצות הים התיכון. עם השיירות נעו דיפלומטים ולוחמים, אנשי-דת והוגי דעות. לא רק סחורות וכספים הועברו דרך הנתיבים הללו, אלא גם חדשות, רעיונות פילוסופיים ודתיים, מוטיבים ארכיטקטוניים ואומנותיים ומטען גנטי. למערב הגיעו המצאות סיניות ששינו את ההיסטוריה של אירופה, כגון הנייר, הדפוס, אבק השריפה וכנראה גם האטריות ופירות ההדר. אל סין גופא פלשו בהדרגה רעיונות חדשים כגון בודהיזם, דת זרתוסטרא, נצרות ואסלאם. לימים ירדה "דרך המשי" ההיסטורית מגדולתה. נתיבי הסחר הידלדלו בהדרגה ועימם דעכו מרכזי התרבות המפוארים שקמו לאורכם. בימינו נעורה הדרך העתיקה לתחייה. צמיחתה הכלכלית המהירה של סין והקמתן של רפובליקות עצמאיות באסיה התיכונה הביאו לשיקומה במתכונת מודרנית, שמאפשרת נגישות יחסית לאתרים נדחים, אך מאיימת להשמיד בקצב מהיר את נכסי העבר וניחוחותיהם הקדומים.
