דף זה הוא החופשי מבין דפי האתר. כאן תמצאו הגיגים, מחשבות וביקורות - דברים שמעסיקים אותי, נושאים שלדעתי יש להעלות  על סדר היום או דעות שחשוב לי להשמיע.

תעלומת הפינים הזקורים - 9.4.2013

מה מסמלים איברי המין המצוירים והמפוסלים על כתלי הבתים בבהוטן?

לצד הממסד הנזירי החזק שהתפתח בטיבט ובבהוטאן מאז המאה ה-13 תמיד נמצאו בשוליים נזירים שלא היו חלק ממנו. אותם נזירים בזו לממסד, לעגו לו ושבו והעמידו אותו באור מגוחך. למרבה ההפתעה חלק מהנזירים לא הוקעו ונרדפו כמצופה, אלא זכו להכרה ולהערכה ולימים אף הוגדרו כקדושים הנמצאים עד היום בלב הקונצנזוס הדתי הממסדי. כזה הוא גם דרוקפה קונליי, הידוע בכינויו "הקדוש המשוגע" ואחת מהדמויות הדתיות המוכרות ביותר בבהוטאן.



דרוקפה קונליי נולד בטיבט אי שם בראשית המחצית השנייה של אמצע המאה ה- 15. בהיותו ילד נרצח אביו, אירוע שהותיר בו צלקות נפשיות קשות ולימים גרם לו לפנות ולחפש תשובות לשאלות הקיומיות שעלו בו בחיי הדת. מסופר על דרוקפה קונליי שבמהלך השנים שאותן עשה במנזרים ובמסעות התבודדות ממושכים למד את תורות הנסתר, עסק בתרגולים טנטריים קשים וזכה בהבנה מלאה של תודעתו. סיפור חייו מלמד שהוא שלט ביכולות נשגבות שונות, כגון: שינוי צורה, גמיאת מרחקים עצומים ברגע וחיסול שדים. בגיל עשרים וחמש התנער מהממסד ובחר ללכת בדרך עצמאית. הוא פשט בהפגנתיות מה את גלימת הנזיר והיה לנזיר נודד, שצועד בגפו. בזכות מעללו הגדולים הוא נמנה כאחד מ-84 המהאסידהאס (סנסקריט, 'בעלי ההשגים הגדולים') במורשת הטיבטית.



הדרך הבודהיסטית גורסת כי כל המופעים והתופעות בעולם אינם אלא אשליות בנות חלוף (סנסקריט, מאיה), התלכדות ארעית ומקרית של חלקיקים לכדי מה שנתפש כאובייקט ותחושות שמתבססות על נטיות קודמות ומצטרפות לכדי מה שנתפש בטעות כהכרה. ההיקשרות אל התופעות וההשתוקקות לתחושות שנתפשות כמסבות עונג הן המקור לסבל, שאחד מביטוייו הבסיסיים היא תחושת אשמה.

מעשיו המתמיהים של דרוקפה קונליי לא נועדו אלא להאיר בפני בני האדם המציאות האמיתית ולגאול אותם מסבלותיהם. כיצד? כל אדם בודהיסטי נוהג לומר: "אני מוצא מפלט בבודהא, בדהרמה (תורתו) ובסנגהא (הקהילה)" (סנסריט, בודהם שרנאם גצ'אמי, דהרמהם שרנאם גצ'אמי, סנגהם שרנאם גצ'אמי). למעשה, באמירת משפט זה שלוש פעמים בנוכחות מורה דת בכיר נחשב אדם כמי שקיבל על עצמו את "שלוש אבני החן" והיה לבודהיסט. דרוקפה קונליי נהר לאתגר את קהל שומעיו במזמור שונה מעט: "אני מוצא מפלט בפין המדובלל של אדם זקן, כמוש מהשורש, נפול כמו בול עץ מת. אני מוצא מפלט בפות רופס של זקנה, רכרוכית ובלתי מזמינה לחדירה. אני מוצא מפלט בחזיז האון של נמר צעיר ושרירי, המזדקף בגאווה, אדיש למוות. אני מוצא מפלט באיברה של נערה, הנפתח כלוטוס ומציף אותה באדוות של תשוקה המשחררות באחת מבושה ומעכבות". במילים אלו ואחרות שהושמעו פיו, ביקש הקדוש לערער כל אחיזה בדוגמות, שהרי סכנה מוכרת היא שמי שמבקש להשתחרר מכל אחיזה נאחז בנוקשות בדרך הבודהיסטית ושוכח שגם אותה יש לנטוש בשלב מסוים ולהותירה מאחור. על ידי שימוש במילים מתריסות ומעוררות מבוכה  ביקש דרופקה קונליי לעורר במאמין תהיות המערערות את הקונבנציות הנוקשות שעל פיהן הוא מתנהל.
 
 


 אך דרוקפה קונליי לא הסתפק בדיבורים. מסופר שחרף נזיר הוא לא נמנע מעינוגן של נשים רבות. דרך קיום יחסי מין והעוררות הפיזית הוא עורר בנשים גילויים כה גדולים עד שנבטו מתוכן איכויותיהן המוארות. בבהוטאן מכונה איברו של דרוקפה קונליי דורג'ה חזיז (טיבטית, דורג'ה), כלי טנטרי שבעזרתו ניתן לבתק את הדבר הקשה מכל – כבליי הבורות. באחד הסיפורים מתואר כיצד בעת מאבק שהתחולל בין דרוקפה קונליי לשדה נוראה הוא הכניס את איבר מינו לפיה, ריסק את כל שיניה והביא למותה בחנק. 

כיצד יכול להתחולל שינוי רוחני באמצעות זיווג מיני? האופן שבו התייחס אל המשגל הפך סדרי עולם על פיהם: המוצנע הפך לגלוי והנסתר לנראה. בעקבות החצנה זו הציבור נאלץ להתמודד עם רגשות של בושה ואשמה. אולם, בהיותו של המשגל מושא תשוקתו העליונה של האדם, במסורת הטנטרית יש לו מקום גדול מכך. בתרגולים שונים מבקשים להתכחש לתשוקה ולדכאה, אבל בטנטרה דווקא נעשה בה שימוש על מנת לרוקנה ממהותה. המשגל מסמל את הרגע שבו מושגים אחדות הניגודים (הזכרי והנקבי, החודר והנחדר) וכן ריכוז חד נקודתי, המבזיק לחלקיק זמן בעת חווית האורגזמה. כשהניגודים מתאחדים אין עוד גלוי וסמוי, זכר ונקבה. זהו ביטול מוחלט של כל התצמדים הדיכוטומיים שמהם מורכבת שפת האדם ושמהם מורכבת תפישתו.



בהקשר זה ראוי לציין שחרף היותו של התרגול הטנטרי המיני רווח מאד באיקונוגרפיה הוא נחשב כה קשה ומסוכן עד שמסופר כי רק מתי מעט התנסו בו אי פעם. מקובל שגם מורים גדולים, שהגיעו למדרגה הרוחנית שאיפשרה את ההתנסות בתרגול (למשל: טסונג קא פה, מיסד סיעת הגלוק-פה, שבראשה עומד היום הדלאי לאמה) נמנעו מכך על מנת שלא להנחיל דרך מסוכנת לממשיכיהם.
אברי המין הזכריים המופיעים על קירות הבתים, הנתפשים לא אחת כייצוג של איבר מינו של דרוקפה קונליי בכבודו ובעצמו, מסמלים איפוא את שבירת המוסכמות המקובלות ואת היכולת להכחיד את הרוע. במובן העממי יותר הם מסמלים ברכת פריון והגנה מפני רוחות רעות. בצ'יני להקאנג, המקדש המרכזי לכבודו שהוקם באתר שבו על פי המסורת הכחיד שדה נוראית וקבר אותה לעד במעבה האדמה, מתברכים הצליינים בכך שנזיר מניח על ראשם צלם עץ במידות איברו של דרוקפה קונליי וחץ חד המסמל את חדות תודעתו.